להתישבות ליד יריחו, ואחר-כך ביסוד המושבה פתחתקוה אשר בנחלת בני דן בשנת תרל"ח. נשא את חלקו בסבל ראשוני המתישבים, עבד בזיעת אפים ונלחם במסירות-נפש להגן על האדמה מפני ערבים מסיגי גבול, ופעם אף הוציא אחריו את הקהל בשבת מבית-הכנסת באמצע התפלה לגרש בנשק את השכנים הרעים שהחלו לחרוש את אדמת היהודים כדי להחזיק בה לעצמם.
כשהוכרחו ראשוני פתח-תקוה לעזוב את מושבם ליד הירקון בגלל הקדחת, חזר גם הוא לירושלים ובשנת תרמ"ב יצא בשליחות כולל אונגארן לאמריקה וחזר דרך אנגליה וארצות אירופה, וגם את הוריו ביקר בהונגריה, ובאותו מסע עשה גם תעמולה למען ההתישבות החקלאית בארץ-ישראל על אף כל התלאות.
כשחידשו את הישוב בפתח-תקוה יצא שמה גם הוא, השתתף בבנין "עיר המקלט" יהודיה ואח"כ בבנין המושבה במקומה כיום. בגלל קשי המצב הכלכלי של המתישבים, שכוחם לא הספיק להתגבר על השממה בלי עזרה, יצא בתרמ"ה בשליחות המושבה לפאריס, ללונדון ולרוסיה ובהשתדלותו החלו הבארון רוטשילד וחובבי ציון להתענין במצב המושבה ולהגיש לה עזרה.
באותו מסע יזם לנסוע לאיסטמבול ולהתיצב לפני השולטן בבקשה, שיתן למושבה זכיון לניצול מי הירקון להשקאה.
אחרי שובו התמסר לעבודת משקו ולפיתוח אפשרויות המחיה במושבה. לאחר שהבאתן רוטשילד נטע פרדס, נטע גם הוא פרדס באמצעיו המצומצמים ובזה סלל את הדרך לענף חדש, שהיה אח"כ ליסוד המשק במושבה. כן התמסר להנהגת המושבה והקדיש הרבה מזמנו וממרצו לפיתוחה. ניהל את עניני הצבור ברוח הדת והמסורת, כיאות למושבה שנבנתה על-ידי אנשי ירושלים, אך הבין גם לרוח הדור החדש ושאיפותיו, ותוך עמידתו על משמר המסורת ידע להתחשב גם בצרכים ובשאיפות של צבור החלוצים, שנתרבו במושבה מאז העלית השניה, סייע להם בהשגת עבודה והגן ככל יכלתו על העבודה העברית אצלו ואצל אחרים, וכן הצליח להכניס עבודה עברית לאריזת תפוחי-זהב ולהכניס סעיף למען עבודה עברית בחוזים של חברת "פרדס". השתדל להמתיק ככל האפשר את הקיצוניות של שני הצדדים ב"מלחמת הזקנים והצעירים" ובמלחמה שבין האכרים והפועלים. הצטרף גם לתנועה הציונית המדינית, ובתרס"ג השתתף כציר באספה המכוננת של ארגון הישוב בזכרון יעקב. בויכוח על זכות הבחירה לנשים התיצב כראש האגף השמרני נגד הצעד, זו, אך כשנתקבלה ברוב דעות הביע את הסכמתו להכנע לדעת הרוב. באותה אספה זכה לראות את שאיפת נעוריו, את ה"פרלמנט" העברי בארץ-ישראל.
נפטר בפתח תקוה, ה' סיון תרס"ח.
ועד המושבה הכריז על חודש אבל לזכרו וכיום נקרא על שמו אחד הרחובות הראשיים בפתח-תקוה.
צאצאיו: שלמה, שרה אשת מרדכי בנז'מין, חנה אשת פנחס גלובמן, מלכה אשת הרב דוד אנגלנדר (רב בארצות הברית), רחל אשת רובין, יהודית אשת מנישביץ (מארצות הברית).
יוסף ברנבלום
נולד בירושלים, בעיר העתיקה, כ' אלול תרנ"ר (1896), לאביו אליעזר ליפא , המכונה אלתר קוסובר (על שום מוצאו מהעיירה קוסוב שבפלך גרודנא). החל ללמוד בתלמוד-תורה, עבר ללמוד בבית-הספר של חברת "עזרה" הברלינית, המשיך בבית המדרש למורים של החברה, הוסמך להוראה והשתלם בידיעת עשר שפות על בוריין.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה התנדב לצבא הטורקי, גמר את בית-הספר לקצינים ושרת כקצין בחזית הרוסית. רצה להשתלם בטיסה, אך בצבא הטורקי לא נמצאה אפשרות לכך.
אחרי המלחמה נכנס לעבוד בשרות הממשלה במשרד רישום הקרקעות (ה"טאבו") בטבריה והיה מנהל המשרד, ואחרי כמה שנים הועבר לתפקיד דומה בחיפה, ובסוף הועבר לדרגת פקידות גבוהה במחלקת הקרקעות הממשלתית בירושלים. בינתים גמר את בית-הספר הממשלתי למשפטים, הוסמך כעורך-דין, פרש מהשרות בממשלה ומשנת 1936 עבד כעורך-דין בחיפה ונחשב בין טובי עורכי-הדין בארץ.
במוצאי שבת, ב' אלול תש"ה (11.8.45), פגעו בו יריות אלמונים בביתו אשר בכרמל הצרפתי בחיפה, הועבר לבית החולים "מולדת" ושם נפטר ביום המחרת.
דב (ברל) ברגר
נולד במאקאלשט, ליד בנדר, פלך בסרביה, רוסיה, בשנת תר"כ (1860), לאביו יוסף (סוחר). למד בחדרים ובישיבה ואח"כ עבד בבית-המסחר של אביו, ובו בזמן היה פעיל בחוגי הנוער למען חיבת ציון בראשיתה. בשנת תרמ"א עלה ארצה ונתקבל לעבודה כפועל חקלאי במקוה ישראל, בהנהלתו של קרל נטר . אח"כ עבר ליפו ועסק במסחר כנציג פירמות מרוסיה ומרומניה.
נשא לאשה את דבורה בת נחמן רפפורט , מראשוני המיסדים של זכרון יעקב. (היא היתה עסקנית פעילה וציונית מובהקת כל ימיה. השתתפה ביסוד "עזרת