יחזקאל המאירי (מזרחי)
נולד בצפת, א' אייר תרצ"ד (16.4.1934) לאביו ר' שלמה המאירי-מזרחי (ראה בכרך זה) ולאמו פרידה בת יחזקאל כהן. קיבל חנוך מסורתי בביה"ס הדתי מזרחי בצפת, בי"ס תיכון, השתלמות בעתונאות.
מפעילי ארגוני נוער (תרבות וכו') בצפת.
בעקבות פרסום סדרת רשימות ב"חרות" על אופיין המיוחד של פעולות החבלה, נתגלו ה"פדאיון''.
היה מפקד יחידה באצ"ל. קצין בצה"ל.
כתב וכותב על בעיות כלליות, בעיקר בשטח המיעוטים והבטחוני, רשימות על ייהוד הגליל, בעתונים : "ידיעות אחרונות", "חרות", "לעצטע נייעס", "אילוצרירטע וועלט" ו"בעין עין" וכו'.
לשעבר - כתב העתון "זמנים".
כתב תחנת השידור "קול ישראל" לאיזור הגליל. חיבר 5 הצגות (על נושאים כלליים) שהוצגו בבתי ספר ובתנועות נוער, וכן "לקט שיר נעורים", ומספר רב של דיקלומים חגיגיים לתלמידים.
נלחם בעקשנות נגד הייצוג העדתי, המפלג את העם. תובע מעדות המזרח את כיבוש בית הספר, כשלב טבעי לחלוקת התפקידים והתוארים במדינה.
מלכה אסט
נולדה ביאקוביץ (רוסיה) בשנת תרנ"ח (1898).
לאביה אליהו טריטיוק-שליש (מצאצאי הבעש"ט) ולאמה אסנת בת טובייא ליב בוכבינדר .
קבלה חנוך מסורתי.
עסקה בתפירה.
בשנת 1914 עלתה לארץ והתישבה בבן-שמן, אצל אחותה חיה שטרייפלר (ראה בכרך זה).
עבדה בסיקול אבנים ופיצוץ חצץ, בכביסה, במרפאה ובכל עבודה שהטילו עליה.
בשנת 1915 עברה לביה"ס החקלאי של חנה מיזל בכנרת.
בחוות הלימוד של חנה מיזל למדה שנתיים. ביום שנודע לה שאחותה חיה הנ"ל נפטרה לא יצאה לעבודה. חנה מיזל צעקה עליה באמרה - שהאסון אינו מצדיק את אי יציאתה לעבודה, היות והעבודה קודמת לכל. לקחה את חבילתה וירדה בכוון לים מבלי לדעת אנה מועדות פניה. בדרכה פגשה בחבר אילמן שהציע לה לפתוח יחד עם כמה חברות מטבח פועלים, וכך התארגנה "קבוצת העשרים" שנוסדה רק ע"י בחורות בלבד ועסקה בעבודות חוץ שונות: בישול, אפית לחם ב"טבון", כביסה ותקונים - במטרה להקל על הפועלים שעבדו בסביבה. נוסף לזה עבדו חלק מהחברות בעבודה יומית אצל אכרי כנרת: בעישוב, עידור, בטחינת חיטה ע"י אבן טוחנת (ריחיים) ובכל מיני עבודות כיבוש.
אחרי שחלתה במלריה נאלצה לעזוב את כנרת ועברה לפוריה שבגליל ומשם לזכרון-יעקב. בעזרתו של דוד רמז רכשה מכונת תפירה ועסקה בתפירה.
כשנאסרה שרה אהרנסון עזבה את המושבה יחד עם עוד חברה שעבדה בבית אהרנסון והלכו ברגל עד תלעדשים ולפי עצתו של גורדון עברו לכנרת. למחרתו הופיעו חיילים תורכים וחקרו "אודות שתי בחורות שהגיעו מזכרון יעקב", הצליחו ''לנדוד" לפתח-תקוה ושם עבדה במרפאת הפועלים ובמטבח.
כשנודע לה, שגיסה שמואל שטרייפלר נאסר ע"י התורכים, ביקרה אותו בבית הסוהר - בתור "אחותו" וכן לוותה אותו בשעה שהובילוהו ליפו קשור לגמל, וברגעים האחרונים עוד הספיקה להביא לו ולחבריו האסירים - לחם.
עברה לתל-אביב ועבדה במטבח הפועלים.
ב-1920 נישאה לשלמה אסט , מאנשי הגדוד העברי שהגיע מאמריקה, שעבד במחלקת הטלגרף והטלפון ביפו. גרו בפרדס יחד עם הסופר י. ח. ברנר ומשפחת היצקרים.
בראשון למאי 1921 עזבו את הפרדס ביפו ועברו לתל-אביב, שכניהם הנ"ל לא הסכימו לעזוב את המקום - ונהרגו ע"י הפורעים הערבים.
היו מהראשונים שהתישבו ברמת-גן על הגבעה