נתחנך לידיעת היהדות וחיי המעשה בבית אביו ביאמפולה שבאוקראינה והתמחה בצדדים הטכניים והמסחריים שבניהול טחנה. ומשהגיע זמנו לשרת בצבא הצאר, העדיף לתת את כוחו ויכלתו לקימום שממות מולדת עמו ויצא מרוסיה בלי דרכון על מנת לעלות לארץ.
ב-1907 הגיע לארץ בזרם הדק של העליה השניה והחל את פעולתו בעבודת-כפיים קשה כפועל שכיר. עבד בישור החולות לבנין שכונת "אחוזת בית" שליד יפו (ראשיתה של תל-אביב), אחר-כך ביקב בראשון לציון, ואח"כ עבד שש שנים כמכונאי וטוחן בטחנה של משפחת מדליה בכפר הערבי פלוג'ה שבדרום, ואת השבתות היה שובת בישוב היהודי שהיה אז בקצה הדרום, בקסטינה, היא באר-טוביה.
כאן נשא לאשה ב-1911 את רחל בת משה פרץ, מוכתר באר-טוביה וגדרה בימים ההם. (ראה כרך א', עמוד 380).
במלחמת העולם הראשונה ניסה את יכלתו במסחר, בהבאת שיירות גמלים טעונות חיטה להספקת הלחם ליפו ותל-אביב, והודות לבקיאותו במקצוע ולנסיונו במגע עם תושבי הארץ ושליטיה, הצליח להעביר בשלום את שיירותיו ומטעניו.
המשיך בסחר הקמח גם אחרי המלחמה, קיים קשרים טובים עם האופים, שסיפק להם קמח בהקפה בתנאים טובים וביחס נאה, ומסחרו התרחב עד כדי הבאת אניות טעונות אלפי טונות קמח בהזמנה אחת. במשך הזמן השקיע מהונו גם בבנין בית ובנטיעת פרדס.
תמך ביד נדיבה בכל מפעל לאומי וצבורי. כגזברכבוד של בית היתומים על שם בלובשטיין היה תורם ומתרים לטובתו בשקידה ובהצלחה ניכרת.
בנה לבית-הספר התיכון החקלאי שבפרדס חנה (מיסודה של התאחדות האכרים) חדר-ספריה לתלמידים וצייד אותה בריהוט ובספרים, ואף נתן סטיפנדיות לתלמידים מוכשרים שהיו זקוקים לעזרה. כיו"ר סקצית סוחריהקמח בלשכת המסחר פעל רבות בתקופת המנדט לביסוס מעמדם של היהודים בסחר הקמח, שהיה רובו בידי הע רבים. היה חבר המועצה של אוצר בעלי בתים ויו"ר הועד לבנין בתים שליד בנק הלואה וחסכון.
נפטר בתל-אביב, כ"ט חשון תשי"ב (28.11.1951).
צאצאיו: חנה אשת ישראל מוברמן (מהנדס בחברת החשמל), כרמלה אשת אל. פליישר, יעקב .
סגן יוסף מלמד
נולד בתל-אביב, ו' תמוז תרפ"ו (18.6.1926).
לאביו חיים נתן מלמד (חימאי) ולאמו שרה בת ר' לוי יצחק קזרנובסקי מחברון (בן אליעזר שמעון ז"ל), ממייסדי מושב זקנים וזקנות המאוחד בירושלים ומנהלו, ממיוחסי חב"ד בחברון, ירושלים ויפו) ולאמה פרידה בת ר' אריה צבי פרומקין ז"ל (אחיו של ר' י. ד. פרומקין, בעל ה"חבצלת", ראה כרך א', עמוד 489).
קיבל חנוך מסורתי בביה"ס "תחכמוני" ובבית הספר למלאכה של "המזרחי" שע"י הלמוד תורה שערי תורה בנוה שלום, יפו.
היה פעיל ב"עדת הצופים".
עלה למדריך בגדנ"א ובחי"ש של נפת גלבוע. כשהוא נקרא לקורס מ"כ, חודש לפני סיום ביה"ס, הוא מוותר על תעודת הגמר ומתייצב לקורס.
היה חבר פעיל בהגנה בת"א. נחלץ לשרות העם כשהוא בגיל למטה מחמש עשרה והתגייס בתור נוטר (ו"סידר" את גילו ל-18). שירת בהתחלה כנוטר רוכב בבית השיטה, בשירות משטרת הישובים העברים, היה שומר בשדות ועל ישובים שונים בימי פרוץ המאורעות.
חבריו קראו לו "יוסקה", כי היה אהוב עליהם באומץ לבו ובמסירותו להגנה. עלה בדרגת מפקד פלוגה.
לאחר שרות של שנתים בנוטרות ובהדרכה בסביבות בית-השיטה, הוא חוזר הביתה וממשיך בבית המלאכה "לפיד".
כשהגיעו ימי ההכרעה על המדינה והסערה החלה מתחוללת בכל עוזה, נמצא הוא בין ראשוני המגינים.