Volume 10

Page 3585

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ד"ר נחמן סירקין

נולד י"ח שבט תרכ''ח (11.2.1868 לפי הלוח היול-אני) במוהילב שברוסיה הלבנה.

לאביו אליעזר (משכיל אמיד ורב ידיעה ביהדות) ולאמו צביה (מגזע הב"ח).

קיבל חינוך תורני ועברי חדיש. למד בגימנסיה הרוסית במוהילב וגורש ממנה על שהגיב בגאון על פגיעת מורה בכבוד יהדותו. משעברה המשפחה למינסק גמר שם את הגימנסיה ב-1884 והיה פעיל שם בתנועת חיבת ציון ופרסם מכתבים ופיליטונים ב"המליץ''. נאסר

בשל מגע עם חוגים מהפכניים ושוחרר. יצא ללונדון, למד אנגלית, ניסה לכתוב מחזות לתיאטרון היהודי ולא הצליח, וב-1888 נסע ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת ברלין.

ב-1889 השתתף עם שמריהו לוי, ל. מוצקין ואחרים ביסוד אגודת הסטודנטים הציונים בברלין. היה פעיל גם בחוגים המהפכניים והסוציאליסטיים והסטודנטים מיוצאי רוסיה והגן בהם בלהט על אידיאליו הציוניים. הגה גם רעיון לכנס קונגרס ולארגן את העם לציונות, אך לא די היו לו אמצעים אפילו להוצאת הדואר לכך. בינתים גמר את לימודיו והוסמך לדיר לפילוסופיה ופרסם את מחקרו הראשון בגרמנית "עיונים בפילוסופיה של ההיסטוריה" (ברלין 1896).

נענה בין הראשונים לקריאת הרצל ליסוד ההסתדרות הציונית, ומצדו הטיף לציונות סוציאליסטית. דעתו זו, שהשמיע גם מעל במת הקונגרס הציוני הראשון (באזל 1897), לא מצאה שם אזנים קשובות, אך הוא לא נרתע, ונשאר שנים אחדות בשווייץ והוסיף להטיף לרעיונו ולהלחם בחזית אחרת, נגד ה"בונד" שדגל בסוציאליזם יהודי אנטי-ציוני.

ב-1899 נשא לאשה את בתיה אסנת , שלמדה רפואה בג'ניבה, וגם הוא עצמו התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת באזל. אך העבודה למען הרעיון והתנועה העסיקה אותו הרבה יותר מהאפשרי תוך לימוד רפואה, ובסוף זנח את הלימוד הזה. אחרי הקונגרס הציוני

הראשון פרסם בירחון הסוציאליסטים הגרמנים מאמר גדול "שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית" (יולי 1898), שהיה בו יותר משום הכרזה על רעיון מוזר בעיני הכל מאשר הישג ממשי בעשיית נפשות לרעיון. גם בקונגרסים הציוניים לא חדל מלהטיף לציונות סוציאליסטית, והיה הראשון שהכריז בהם על הקבוצה בהתישבות, על טיפוח הקואופרציה ועל רכישת האדמה בארץ באמצעות "קרן לאומית", ולא פעם חוללו דרישותיו סערות בקונגרסים, ורק במשך הזמן בשלה ההכרה ברעיונותיו ומשנתרבו תומכיהם הגיעו לידי הגשמה. בקונגרס הרביעי (לונדון 1900) פרסם ברוסית את ההכרזה הראשונה של המפלגה הציוניתהסוציאליסטית, ומאז התחילה פעולתו כמנהיג התנועה. בתחילה כתב רק בגרמנית, אח''כ התחיל מפרסם את דבריו בעתונים ובחוברות גם באידית וברוסיה, כדי שיגיעו לידיעת ההמונים שנטל על עצמו לארגן. תוך התנאים הקשים והעמל הרב לא זנח גם העבודה המדעית, וב-1903 פרסם בברן מחקר בפסיכולוגיה "תחושה ומוצג". באותה שנה עבר לברלין, התפרנס מתרגום כתבי טולסטוי לגרמנית והתחיל להוציא שני בטאונים של תנועת "חרות", שיסד בימי הקונגרס החמישי: את המאסף "המון" באידית ואת הרבעון "השחר" בעברית, שהופיעו פעם אחת בלבד.

ב-1904 גורש מגרמניה כ"זר בלתי רצוי" בשל השתתפותו בהפגנת סטודנטים. יצא עם אשתו ובתו לפאריס, ועם פרוץ המהפכה ברוסיה ונצחונה המדומה, כשהושג לזמן-מה חופש הדיבור בשאלות צבוריות ומדיניות, חזר לרוסיה וניהל תעמולה למפלגה הציוניתהסוציאליסטית (בעצם נעשה טריטוריאליסט לרגל הקרע בקונגרס הציוני השביעי ב-1905 בין "ציוני אוגנדה" ו"ציוני ציון", אך להבדל זה במטרה הרחוקה לא היתה כל חשיבות במדיניות-ההווה של יהודי רוסיה). כמנהיג מפלגת ס"ס נקבע כמועמדת לציר ל"דומה" (הפרלמנט) הרוסית, אך השלטונות פסלו את מועמדותו.

ב-1907 יצא עם משפחתו לארה"ב, ערך את עתונם של הטריטוריאליסטים ונשא את דברם. אך בראותו כי "טריטוריה" אין וארץ-ישראל היא ממשית יותר, היה בו האומץ לחזור בו, וב-1909 כבר היה מנהיג "פועלי ציון" באמריקה, השתתף ביסוד העתון היומי "דער טאג", כתב בקביעות בעתון היומי "די צייט" של "פועלי ציון" ושלח מאמרים לעתונות הסוציאליסטית הכללית ורכש יותר ויותר הבנה בסוציאליזם העולמי למגמות הלאומיות והציוניות של צבור-הפועלים היהודי, ולגילוייה של ההבנה הנכרית היתה השפעה חוזרת על המוני העמלים היהודים להתקרב לציונות.

ב-1914 מתה אשתו בניו-יורק ואחרי זמן מה נשא את אחותה הרופאה מאשה אסנת.

בימי מלחמת-העולם הראשונה היה מיוזמי הקונגרס היהודי האמריקאי ומראשי דבריו, ובמוצאי המלחמה דרש לכנס קונגרס יהודי עולמי, שיביא את דרישות עם ישראל בפני העמים ובפני הסוציאליזם הבינלאומי, וב-1919 היה ציר לועידת המשלחות היהודיות שליד

APA citation

Tidhar, D. (1959). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 10, p. 3585). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/10/3585