Volume 10

Page 3604

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

לימאות העברית החדשה. התחיל בדיג ימי וביחד עם המהנדס מלינוב בנה ספינת דיג. לפריסות-כנפים ראשונות אלו לא היה המשך. מפני שהיה עוד צורך בזמן רב עד שהישוב ומנהיגיו יבינו את הצורך והאפשרות שבפעולות ימיות. ואיגוד הימאים העברים, שנוסד ביזמתו ב-1925, וששימש בו כסגן יו"ר ואח''כ כיו''ר, מנד. בסך הכל חברים אחדים, "משוגעים לים". עסק גם בפעילות "צבאית" יבשתית כמדריך ב"הגנה,", וביחוד היתה פעילותו זו ניכרת בהגנת תל-אביב בעת מהומות 1921.

בסוף נתקבל לעבודה קבועה על-ידי פנחס רוטנברג בחברת החשמל בתל-אביב, ובעתות הפנאי הוסיף להטיף לימאות בלהט פטריוטי שלא נמצא דוגמתו אצל יהודים מלידה. ולא זו בלבד. הוא, שהחליף את עמו הרוסי הגדול בעם היהודי הקטן, שאף בכל מאודו לראות את עמו זה בגדלות ובתפארת של ריבונות אומרת-כבוד, ובשיחות עם חברים היה דורש יתר תקיפות בעמדה המדינית כלפי השלטון המנדטורי ויתר מעוף ומרץ במפעל בנין הארץ, מתוך מגמה ברורה להניח יסוד למדינה יהודית עצמאית. וכן הטיף לקוממיות נפשית מצד כל יחיד ויחיד, שתביע אף בלי אומר והכרזה את שייכותו של היהודי לאומה ממלכתית, ללא כניעות וללא פשרות עם כוחות-החוץ העוינים והמתנגדים. אך היהודים הפיקחים ולמודי הנסיון הגלותי עדיין לא היו מסוגלים בימים ההם לקבל את תורתו ה"גויית" הלכה למעשה. וכשקמה התנועה הציונית-הרביזיוניסטית, מצא בה יותר מעוף ותעוזה והצטרף אליה בלב ונפש.

שנים אחדות חי חיי "אזרח מסודר" בעל משפחה, כשנשא לאשה את בתו של נפח יהודי מקיוב ושמה צפורה (שם משפחתה לא נשאר לזכרון). היא עלתה לארץ עם החלוצים הראשונים שלאחר המלחמה, אחרי שעברה עמהם בהרפתקאות ובסכנות רבות שבתקופת מלחמת האזרחים עד שהצליחו לצאת מרוסיה ולהגיע לארץ, וכאן הצטרפה לגדוד העבודה ועד לנשואיה היתה חברה בכפר-גלעדי. אחרי שנים מספר נגררה אחרי תעמולת ה"מופסים" (קומוניסטים שונאי ציון וישראל), ובסוף חזרה לרוסיה עם הבת שילדה לאריה באייבסקי ולא שמע עוד עליהן כל ימיו. ב"חבר" שהדיח את אשתו לדרך המופסים נקם עוד מקודם על פי דרכו המקורית: הוליך אותו בסירה לביקור באניה רוסית שעגנה בנמל יפו והבטיח להמתין למטה בסירה עד שיחזור ועזב אותו, ובאין כל תעודה אצלו לא הורשה לחזור ליבשה והוכרח לחזור לאניה ולצאת לרוסיה, וממחרת הוזמן אריה למשטרה הבריטית והוזהר, שלא ימול עוד לעצמו את סמכות הנציב העליון (לגרש אלמנטים בלתי-רצויים מהארץ)...

החיים המסודרים במשרה קבועה איימו עליו ב"השתמנות המוח" והוא התפטר ויצא לחיי ספנות באניות קטנות, המהלכות לארצות השכנות, וביבשה חי חיי איש הבוהימה, בוז לסכנות ופטריוטיות לוהטת. תוך מסעיו בים חקר ורשם רשימות בדבר חוף ארצנו לכל ארכו והסגולות הטופוגרפיות של כל נקודותיו, ואת

מסקנותיו הרצה בשיחות-רעים ולפעמים גם בכתב. בין השאר קבע בביסוס מקצועי, שהנמל של תל-אביב צריך להיבנות בתוך היבשה, במפרץ מלאכותי שייחפר בשפך הירקון אל הים. גם בעתונים פרסם מפעם מאמרים בשאלות ספנות ופיתוח הארץ, ובעתוני המהגרים הרוסים בפאריס פרסם דברי הגות ורשמי חוייות מחייו הסוערים ומהרפתקאותיו הימיות בצורה ספרותית מעולה. אך בדרך כלל לא היה לפי טעמו לכתוב בשכר כמו "סופרים מקצועיים", ויש שכתב כדי לפרוק נטל מעל נפשו ואח"כ היה שורף את רשימותיו, ורק מה שידידיו גנבו ממנו נשאר לפליטה.

בעת מהומות תרפ"ט (1929) פעל כקצין מטה ב"הגנה הלאומית" בהנהלתו של המפקד "גדעון", הוא אברהם תהומי , ראה כרך ה', עמוד 2127), ששימשה יסוד למחתרת אצ"ל שקמה לאחר זמן. באותה תקופה הימר על בקבוק וודקה, שיחדור למסגד חסן בק בשעה שהוא מלא מתפללים. ואכן נכנס, ומאות הערבים גבורי הפרעות נטשו תפילתם ונמלטו על נפשם מפני "הטירוריסט המוסקובי" "שהביא אתו חמרי נפץ"... בנקיטת אמצעי זהירות נרחבים ומדוקדקים העיזה המשטרה הבריטית להכנס למסגד הריק ולתפםו ואחרי חודש הועמד למשפט צבאי בעוון נשיאת חמרי נפץ להרוג בני-אדם, ולפי סעיף האישום היה צפוי לו דין מות, ורק אז הוברר לתביעה הכללית, שבעצם אין לה כל הוכחות, שנמצא חומר נפץ על גופו או בקרבתו (כי באמת לא היה), ואז זוכה ושוחרר וקיבל את בקבוק המשקה שזכה בו. בתקופה מאוחרת יותר שימש סגן המפקד בספינת-הלימוד "שרה א" של בית-הספר לקציני-ים של בית"ר בציוויטא-וקיה שבאיטליה (המפקד היה ירמיהו הלפרן - ראה כרך ו', עמוד 2572), וגם בתפקידו זה נתן דוגמאות-מופת רבות לגבורה ולתעודה ולמסירות פטריוטית.

כשפרצה מלחמת-העולם ב' התנדב לצי בשרות מאמץ המלחמה. הצטנן וחלה ונתקבל לבית-החולים הדסה בירושלים.

ושם נפטר ביום א, תמוז תש"ב (16.6.1942) ונקבר ליד פנחס רוטנברג בהר הזיתים.

אברהם שמואל שטיין

נולד בביאליסטוק, יום הכפורים תרע"ב (8.10.1912).

לאביו ישראל שטיין ולאמו שושנה בת אברהם שמואל זילברפניג .

(מצאצאי רבנים ובכללם הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין , רב ראשי בארץ ישראל. (ראה כרך שני, עמוד 565).

קבל חנוך עברי בגימנסיה "תרבות", אוניברסיטה ו"מכון למדע היהדות" בברלין.

היה פעיל בתנועת "החלוץ", עתונאי וסופר, השתתף במכון המדעי היהודי (ייוו"א).

בשנת תרצ"ו (1936) עלה לארץ.

נשא לאשה את רות בת משה ירוזלימסקי.

APA citation

Tidhar, D. (1959). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 10, p. 3604). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/10/3604