בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא התורכי נפטר בבית-החולים "הדסה" בתל-אביב, ז' כסלו תרצ"ו, ונקבר בנחלת יצחק.
צאצאיו: בתיה אשת אמוץ כהן (מורה בגימנסיה רחביה בירושלים, בן יצחק כהן מראשוני האכרים במוצא), יהושע, חנניה, יוסף.
הבילויי אפשטיין
זהו כל הידוע על פרטיו האישיים ותולדותיו. הצטרף לבילויים וכשהגיע זמנו יצא לדרך לעלות לארץ. התעכב זמן-מה באיסטמבול, שם היתה לשכת השתדלנות של ביל"ו, שניסתה להשיג בהשתדלות מדינית רצון טוב מהשלטון הטורקי לחבריה העולים להתנחל בארץ. שם מצא את מזכיר הבילויים עוזר דב ליפשיץ ומשה מינץ , חברי הלשכה ששרדו עוד שם, ואת החברים ספקטור ואלכסנדר הרכבי , שגם הם התעכבו שם בדרכם לארץ. אך הרי"מ פינס דרש מהחברים שבארץ לחסל את תחנת השתדלנות ולהעלות את כל החברים בלי דיחוי, ואם לאו, יחזור בו מהסכמתו להיות להם לנשיא.
אז עלה (בתרמ"ב) אפשטיין עם יתר החברים, השתכן עם החבורה בבית שבפרדס אנטון איוב ועבד במקוה ישראל ונשא עם יתר החברים בכל יסודי הגוף והנפש למען ההתערות בארץ, אף כי קשה היה לשאת יחד עם המחסור והעבודה המפרכת גם את יחס הבוז וההתנכרות של הפקידים השכירים ה"צרפתיים" (ילידי דת משה) ואת ידם הקשה של המשגיחים הערבים בפרדסים שהוכרחו לעבוד בהם. יהודה צלליכין, ספקטור וצבי הורביץ , שכבר נתמוטטה בריאותם בעקב מחלות ותאונות, היה בו כדי לדכא.
ועל כל אלה נוספה הפקודה שבאה מפאריס "לפטר את הניהיליסטים !" (כר נחשבו הבילויים שוחרי החופש והכבוד האנושי בעיני הנדיבים בפאריס) ומוטטה את התקוה בבנין עתידם לפי התכנית. ובראותו, כי בין המוכנים לעזוב את המערכה העקשנית ואת הארץ היו גם תקיפי דעה ואמיצים כמשה מינץ ודורה סירוט, נואש גם הוא. ונוסף לכך הפכה הקשיחות כלפי החלוצים לנדיבות כלפי היוצאים: המנהל הירש הבטיח להם כרטיסי נסיעה חנם, כסף להוצאות הדרך ולסידור ראשון במקום בואם ומכתבי המלצה, נשברה התנגדותו, ויחד עם משה מינץ, דורה סירוט, ברליאבסקי, ספקטור וברוכוביץ עזב את הארץ ביום 21 למרס 1884.
ועקבותיו לא נודעו.
אברהם חיים הכהן קמינר
נולד ברוזינוי, פלך גרודנה, (רוסיה הלבנה), כ"ד אלול תרי"ח (1858), לאביו יצחק ולאמו לאה בת שמואל .
למד בחדרים ובישיבות והשתלם בלימוד עצמי בהשכלה כללית.
בתרמ"ח נשא לאשה את טויבה בת חיים בורודובסקי. עסק במסחר ונתן יד לכל מפעל לטובת הצבור היהודי ולמען ארץ-ישראל, וכל ימיו שאף להכין לו בסיס קיום בארץ כדי לעלות אליה ולחיות בה. לשם כך הצטרף ל"אגודת האלף" המינסקאית, השתתף בכספו ברכישת אדמת "עין-זיתים" מאת פקידות הבארון בנימין רוטשילד ובהוצאות העיבוד, הכשרת הקרקע והכנת מטעים לפרנסת החברים המתעתדים לעלות לכשיניבו המטעים את פרים. משנכשל הנסיון בעיןזיתים לא התיאש ולאחר זמן הצטרף לאגודה המוסקבאית "שארית ישראל", ושוב השקיע כספים בגאולת הקרקע של "רוחמה" ובמשלוחי כסף בסדר קבוע להוצאות ההכשרה והעיבוד. נסיון זה הוכשל על-ידי מלחמת-עולם א' והתמורות שבאו בעקבותיה ובעקבות המהפכה הבולשבית הרוסית בחייהם וביכלתם החמרית של חברי "שארית ישראל" ברוסיה אך ר' אברהם חיים לא הרפה ממשאות נפשו ובשנת 1926 עלה לארץ, להגשים את אשר החל בחו"ל.
נפטר בבני ברק, א' תמוז תר"ץ (27.6.30).
צאצאיו: יצחק (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה), יהודית אשת אביגדור אריאלי, רבקה אשת אברהם ריקלין, שמואל .