א. דאגה לעמדתו בתוך חברת החשמל וטיפוח יחסיו עם המנהלים הבריטיים.
ב. רצון להבטיח לעצמו אפשרות להסתלק בעזרתם למקום בטוח, במקרה של נצחון צבאי ערבי על ירושלים העברית.
לשאלת הקטיגור: מדוע הוצא פסק הדין מיד לפועל, מבלי לתת לו זכות ערעור ? ענה: חומרת הפשע, והאופי המיוחד של הפשע. קרבת הזמן לירושלים המופגזת, הודאתו לפי הנחתי, ראיתי בב''ד שדה גם את הסמכות לקבוע הוצאה לפועל מידית.
בנימין ג'יבלי (ראש הש"י בירושלים שהכינוי שלו היה אז "ירוחם" (לשעבר) הקריא את פסק הדין: טוביאנסקי נאשם בבגידה נמצא אשם ונידון למוות ביריה.
לאחר הודעה, הופיעה כיתה צבאית של 6 חיילים ולקחה את טוביאנסקי למטע הזיתים הסמוך, מקום בו בוצע פסה"ד (ביריות) בפקודתו של מפקד הכיתה הסרן מתתיהו גולדמן (הסרן גולדמן מסר בעדותו שקיבל פקודה מסגן מפקד הגדוד אסף שמחוני, לקיים את ההוראות שיקבל מהאנשים השוהים במקום. הכין קבוצה של 6 חילים, הוא הודיע לאנשיו על המשימה שהוטלה עליהם לבצע, ואמר להם, שכל מי שאינו מוכן להשתתף בביצוע, רשאי לפרוש. שנים מהחילים פרשו).
טוביאנסקי ביקש לקחת בחשבון זכות 22 שנות חברותו בהגנה וזכות בנו ולהקל בפס"ד. אף שידוע (לדברי העו"ד רב סרן דוד קרון) שעבור מעשה בגידה, מגיע בעד זה מות! טוביאנסקי ביקש למסור משהו לבנו, אך השתיקוהו.
פרקליט המדינה חיים כהן (היום, שופט בית המשפט העליון), לפני שניגש להזמין את עדיו לדוכן, הוסיף הערה עובדתית, שיש בה משום עדות להגנה (חרות, 12.8.49). הוא אמר : כי בחודש יוני 1948 בזמן ההפוגה הראשונה שררה בירושלים ובסביבותיה אווירה של מתיחות רבה וחשש מבוסס של ריגול מכמה צדדים. על אנשים שהיו במצבו של הנאשם רבצה הדאגה לתפוס אנשים הנאשמים בריגול, זהו הרקע שעליו אירע המקרה הנוכחי, (ההפוגה הראשונה היתה ב-9.7.1948).
לפי דברי הקטיגור העו"ד יעקב שפירא : התובע מגלה את השעות, שלדבריו הביאה לאסון החקירה נגד טוביאנסקי , הפרשה החלה לאחר ששני אנשים, ששמעו כיצד טוביאנסקי מציין במפה של האנגלי בריינט (מנהל חברת החשמל הירושלמית) את המקומות האלה הזקוקים לאספקת חשמל, והם מסרו על כך ל"הגנה" בהיותם משוכנעים כי נעשה כאן דבר חמור שלא יעשה לרוע המזל מדגיש הקטיגור, הופגזו אותם המקומות, ובדיוק נמרץ, כפי שצויינו על המפה (של ירושלים החדשה) על ידי טוביאנסקי . אלא שההפגזה היתה (לפי דעתו) בטרם מסר טוביאנסקי את הדבר לבריינט ולא להיפך, ואילו בחקירה נגדטוביאנסקי הורכבו שתי העובדות הללו בסדר הפוך.
נפטר בחיפה. ט' שבט תשי"ת (30.1.58).
בעתון היומי בלשון הגרמנית "ידיעות היום'', נתפרסמה הרשימה הבאה לזכרו של איסר בארי תחת הכותרת: "איסר בארי הקדים את ש. ב." קבוצה קטנה של ידידים ותיקים ליוותה אתמול את ארונו של מפקד הש"י (שירות ידיעות) של ה"הגנה", איסר בארי, שמת בגיל 56. אף לגבי חברים ותיקים של ה"הגנה", זו תנועת ההתגוננות החשאית של הישוב לפני קום המדינה, היתה דמותו של בארי אפופת מסתורין.
הש"י היה קודמו והדוגמה למופת של הש. ב. הוא שרות הבטחון החשאי של ימינו העומד במרכז ההתעיינות הציבורית והביקורת הרבה. איסר בארי, אדם פשוט מאוד ואיש שמאל מובהק, פעל לא רק בעבר, השפעתו המשיכה לפעול אחריו גם בש. ב. השם בארי נתפרסם בחוגים רחבים בקשר למשפט טוביאנסקי. בשנת 1949 הודיע שר הבטחון בן-גוריון שהוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, מהנדס ואחד הראשים של ה"הגנה" בירושלים, היתה מעשה בלתי צודק, מאחר שלא היתה אמת האשמה שהואשם בה על ידי הש"י, אשמת בגידה לטובת האנגלים. בעקבות הודעה זאת הועמד בארי - אז בדרגת סגן אלוף בצה"ל - למשפט. הוא היה האיש אשר דן את טובייאנסקי למוות על בגידה והוא פקד על ההוצאה להורג שבוצעה בליל ערפל בכפר ערבי נטוש.
טוביאנסקי היה חף מפשע. כמה עוד אנשים חפים מפשע הוצאו להורג על ידי בארי ואנשי הש"י ? כמה אנשים חפים מפשע סובלים עוד היום בעקבות הודעות חשאיות של ש. ב. הודעות שאינן מגיעות אפילו לידיעתם, ועל כן אין אף ביכולתם להתגונן ? גם, הש"י של איסר בארי היה בראשיתו מוסד ריגול מחתרתי הגנתי, משטרת חשאית לאומית, אשר בלי ספק מיועדת היתה למלא תפקידים חשובים. הטעויות והפשעים אשר ביצע הש"י מעוררים בנו הרהורים מסויימים בערכת פעולותיו של יורשו, הש.ב. קבוצה קטנה ביותר ליוותה אתמול את ארונו של איסר בארי, אך רבים מאוד מזכירים איש מסת זה ברגשות מעורבים.
יהודה חצרוני (דבורצקי)
נולד ביפו בשנת תרנ"ו (22.9.1896).
לאביו טוביה דבורצקי ולאמו איידל בת משה דומניץ. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה חבר המכבי, וארגוני הנוער הלאומי ביפו.
נשא לאשה את לאה בת ר' אהרן פדרמן (ראה כרך ה', עמוד 2342).
במלחמה העולמית הראשונה נאסר כחשוד בריגול אנשי "נילי" וישב בבית הסוהר בדמשק.