ישראל (שם הורו: ח. נ. ביאליק, ד"ר יוסף קלויזנר, רב צעיר (צרנוביץ), ראובן, אייזנשטט ואלבק) .
באותה שנה עלה לארץ.
בהתחלה עבד בתור פועל בפרדס נחום ובפתח-תקוה.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) גורש כנתין רוסיה למצרים. שם נפגש עם יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי ונספח לגדוד העברי, "גדוד נהגי הפרדות" שנלחם בדרדלים בתורכיה.
כאשר נתפזרה פלוגתו ירד לאיטליה ושימש בתור מורה לתלמוד בבית המדרש לרבנים בפלורינצה.
באוגוסט 1915 נדד לארצות הברית ושילש שם את זמנו בעבודה חינוכית, עתונאית ולימוד שפות שם, התנ''ך והארכיאולוגיה באוניברסיטת ייל. כשהחלה התעמולה (1918) ליסוד הגדוד העברי האמריקאי באמריקה, עלה לארץ ונספח לבטליון הל"ט תחת הנהלתו של הקולונל אליעזר מרגולין (ראה כרך ה', עמוד 2324).
ב-19.3.1919 הוצגה הדרמה שלו "נר-תמיד" בתיאטרון הצבאי שהוקם בסרפנד.
בגמר המלחמה שוחרר וחזר לארצות הברית והתמסר ללימודים : מחקר ופעילות פדגוגית. קיבל ארבעה תוארי מגיסטר : (מ. א.): במשפט בין-לאומי (אוניברסיטה אמרי קאית בושינגטון); חינוך (קולומביה); פסיכולוגיה (קולומביה) ותולדות האמנות (אוניברסיטת ניו-יורק).
ששה תוארי דוקטור; ד"ר לפילוסופיה בשפות (באוניברסיטה ייל); ד"ר באיגיפטולוגיה (אוניברסיטה קטולית בושינגטון); ד"ר לספרות עברית (סמינר יהודי לתיאולוגיה).
אח"כ המשיך את לימודיו באירופה וקיבל תואר ד"ר בארכיאולוגיה קלסית (אוניברסיטת רומא); ד''ר למדעי הטבע (רומא); וד"ר לרפואה (אוניברסיטות ברלין ורומא).
התמחה בנברולוגיה ופסיכיאטריה.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה נתמנה למאיור בצבא האמריקאי ואח"כ לקומנדר בצי שלה.
משם נקרא למשרד הצבא בפנטאגון (ושינגטון) כיועץ במחלות העצבים ואח"כ בתור ראש המדור למחלות העצבים של החולים המשוחררים במדינת פלורידה.
עכשיו הוא פרופיסור לפסיכיאטרה בבית הספר לרפואה (פלאוואר) בניו-יורק, פרופיסור לפסיכיאטריהסוציאלית בגראדואייט סקול של אוניברסיטת הישיבה, מרצה לפסיכיאטריה במכון אלפרד אדלר , חבר המטה הפסיכיאטרי של בתי-החולים מיטרופוליטן, בית ישראל וכו'.
עמית )Fellow(של האקדמיה לרפואה, של האקדמיה למדעים של אגודת הרפואה האמריקאית והאגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.
חבר בוועד העירעורים במשרד הגיוס הצבאי" נשיא אגודת הרופאים העברים באמריקה וחבר של כמה אגודות לחקר מדע הרפואה, הפסיכיאטרית, עתיקות המזרח הקרוב, החינוך וכו'.
בשדה החינוך העברי השליט את השיטות המקובלות בישראל ובאירופה בתוכן ובלשון. ניהל בתי ספר עברים בניו-היבן, ניו-יורק, נוארק (דזוירסי-סיטי), סטמפורד, ואשינגטון, אלינטון ופילדלפיה. הכניס בהם את השיטה הפרויקטיבית ויצר את שיטת הקיפנדריה. חינך הרבה מורים בסמינר למורים, סמינר תרבות ובקורסים העליונים של "יהודה הצעיר".
פעולותיו הספרותיות בכמה לשונות ובתחומים שונים היתה גדושה ורב גונית. עוד בהיותו נער, תלמיד בישיבת לידה (1909) פירסם את מאמרו הראשון בעתון "הזמן".
בישיבת וולוזין יסד וערך ירחון "המאחד" אשר בו השתתפו חבריו: פנחס חורגין (ראה כרך ז', עמוד 2937) ודוד כהן (עכשיו בישראל).
יצירתו הראשונה באידית היה "מעשה בעפרון" בעתון "דער איד" (באודיסה).
בלמדו באודיסה ערך ותירגם לעברית כמה ספרים: א. ירושלימסקי , ספורי בן-עמי וכו'.
השתתף בקביעות ב"הזמן", "הצפירה", "מאמענט", "דאס לעבען", "דער פריינט" ו"שחרית". המאמרים שנדפסו "בתורה שבעל פה" ח"א, על שם ביאליק נמסרו על ידי גורדון שהמאסף העלים את שמו. הוא גם שפירסם בעתונות העברית והאידית את הסנסציה