בהיותה עוסקת במחסן, לא הצטמצמה רק בפעולה זו שהביאה ברכה מרובה לנצרכי העיר, אלא עזרה לבעלה גם בפעולות תרבותיות, שאחת מהן זכתה להערכה מיוחדת בציבור הרחב - והיא - יסוד וניהול "חוג הרמב"ם" המקיים שעורים והרצאות מידי שבוע בשבוע לשם התעמקות בכתבי הרמב"ם, והיא היתה מארחת את המשתתפים בכבוד ובכיבוד.
נפטרה בתל-אביב, כ"ג תמוז תשכ"א (7.7.1961).
צאצאיה : עטרה אשת זאב פלטאו, מרים רבקה אשת אליהו שרגאי (דובר חברת "שוהם". בנו של ר' שלמה זלמן שרגאי , ראש מחלקת העלית של הסוכנות היהודית. ראה כרך רביעי עמוד 1796), צביה (מורה) אשת ד"ר יוסף גרוס (עו"ד, מעורכי "פסקים" ו"הפרקליט").
לזכרה הוכנס ספר תורה על שמה בחוג הרמב"ם, וכן הוקם קרן למען הלואות ללא כל ריבית, לנצרכים אחרי מחלה לשם הבראה.
ד"ר צבי (הרשל) מתמידי (שטנדיג)
נולד באדר תרנ''ג (1.3.1893) בכפר ביצ'קיב שליד העיר סיגט, בירת מחוז מארמורוש שבצפון-מזרח הונגריה בימים ההם (זה היה מחוז גדול בשטחו, מאוכלס יהודים רבים ביחס, בחלקם הגדול אנשי עבודה בשדה וביער ובכל מלאכה, מושרשים בתרבות יהודית מסורתית : מהם הועלו ב-1935 ביוזמת התאחדות האכרים בישראל כמה מאות אנשי-עבודה לפי בחירת שליחה יששכר סיטקוב (ראה כרך ה', עמוד 2170). והישוב ביצ'קוב אז בלב "המחוז היהודי" של הונגריה, היה מאז 1919 ברומניה, על גבול קארפאטורוס, אז צ'כוסלובקיה (וכיום ברית המועצות).
אביו היה ר' אליעזר שטנדיג (בר-אוריין, בעל חנות וזכיון לממכר טבק ומוצריו. במאה ה-18 היגר אב סבו מפרנקפורט לפולניה. ואביו עזב את פולניה כשנולד אליעזר). ולאמו שרה ינטע בת משה פרייזלר. למד בחדר ובישיבה, ובגיל 13 ברח מהבית לעיר בה נמצאו תומכים לנער שואף להשכלה (בדרך שבכל הקהילות שם תמכו בנערים שבאו ללמוד בישיבה), ונתקבל ללמוד בגימנסיה. אחרי כמה חודשי חיפושים מצאהו אביו ואמר לקחתו הביתה בכוח, אך בתיווכם של אנשים טובים הושגה פשרה, שהנער ישאר "ללמוד להיות דוקטור" (רופא), אבל בתנאי שבשעות אחה"צ יקבע עתים לתורה. כשגמר את הגימנסיה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא גוייס לצבא, השתתף כקצין קרבי בחזיתות, ועם גמר המלחמה בסתיו 1918 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת בודאפסט. בתקופת "הטרור הלבן" בהונגריה, מ-1919 כשהזרם האנטישמי הגובר חדר גם לציבור הסטודנטים, שהחלו מונעים באלימות את חבריהם היהודים מהשתתפות בלימודים, אירגן שטנ דיג, הציוני ונושא הגאון הלאומי הטבעי של בן "המחוז היהודי", את הסטודנטים היהודים לעמידה איתנה ואמיצה נגד חבריהם הפורעים. פעולות-הנגד התפתחו למהומות, שאילצו את השלטונות לסגור את בתי-האולפנא הגבוהים עד להשקטת הרוחות (אחר כך הגבילו את זכות הלימוד של היהודים בדרך חוקית, ב"נומרוס קלאוזוס''), ומחולל ההתנגדות היהודית נכלא ובמשך יממה עינוהו בבית-הכלא. בהשתדלותם של יו''ר ההסתדרות הציונית ד"ר ניסן קאהאן (גם הוא בן "המחוז היהודי"), ואחרים שוחרר על מנת להסתלק מהונגריה, שבעקב שינויי הגבולות נחשב כנתין זר בה, ועבר לאוניברסיטת קלויזנבורג שבטרנסילבניה, שביחד עם ביצ'קיב שלו סופחה לרומניה. אך החל להתחמם בלימודים באווירה ובשפה הזרות לו, והנה גם כאן החלו הסטודנטים הרומנים, בפרעות ביהודים. כשנבלמו קצת על-ידי השלטונות באוניברסיטה ובסביבתה, אמרו להעביר את הפעולה ליתר הערים, והסטודנטים בני העיר סיגט והמחוז נסעו הביתה לפרוע ביהודי העיר. גם שטנידג נסע הביתה ואירגן בסיגט את בחורי העבודה והמלאכה, קצבים וסבלים, נגרים ונפחים וכו' וכו' להיקהל ולהתנפל ובפוגרום על הפורעים המתאספים, בטרם יגיעו למשכנות היהודים. ואכן ניצחו הידיים ידי יעקב את הקול קול עשו והצוררים הנפגעים נזקקו לעזרה ראשונה ולאישפוז בבתי-חולים.
אחרי "חתיכת עבודה" זו לא היה עוד לשטנדיג מקום באוניברסיטה רומנית ועבר לפרג, ומשם יצא ב-1923 לארה"ב.
עוד בשנות לימודיו באירופה צץ בו רעיון "אפיקורסי", שבטבע ובאורח-חיים טבעוני יש מקור עשיר לבריאות ולמרפא, יותר מאשר בתרופות עם "סגולות" של מדע-הרפואה האורתודוכסי שלומדים באוניברסיטאות. ואחרי שבפעילות מסחרית הגיע להון כל-שהוא, נכנס לשותפות פעילה בבית-חולים פרטי, בו התחיל להשתלם ובדרך מעשית בריפוי טבעוני, ואח"כ גמר את לימודיו בענף רפואי זה באוניברסיטת סאנטיאגו שבקאליפורניה וקיבל בהצטיינות את התואר N.D.דוקטור לנאטורותראפיה.
ב-1924 נשא לאשה את שרה-סופיה בת הרב יוסף הרש גולוב , שהיה שוחט ומורה-הוראה בנאראן שבליטא. גם היא רופאה טבעונית, ויחד עבדו במקצוע