והצליחו. השתתף בפעילות במוסדות צדקה וחסד ובייסודם והחזקתם של מוסדות חינוך יהודי לילדי היהודים תלמידי בתי-ספר כלליים, גם מטעם ה"ארבעטער רינג" (באידית בלבד) וגם מטעם ה"פערבאנד" הלאומי הקשור למפא"י (בהם לומדים עברית). תמך ביסוד בית "איווא" (האקדמיה האידית) בניו-יורק והיה (ונשאר) חבר גם ב''חוג אוסישקין" לסופרים ואינטלקטואליים דוברי עברית שם.
אחרי ביקורים בארץ ב-1950 וב-1953 עלה עם אשתו ב-1955 (להגשמת סיסמתו-משימתו "כי מציון תצא תורה" ובחווילה שקנה לו בגבעת-דאונס שבהר הכרמל מטיף הוא בדיבור ובפועל לטיפוח הבריאות והמרפא לפי שיטתו, ועד עתה כבר עלה בידו, בטיפולו במאות חולים מהארץ ומחו"ל שהריפוי המסורתי לא הצליח בהם, להחזיר להם את בריאותם האבודה.
גם כאן ממשיך הוא בחברות פעילה במוסדות צדקה וחסד, והינו אח במיסדר הבנאים החפשים ובאירגונים ציבוריים שונים, צאצאיו: יוסף-אליעזר (עו"ד ואיש עסקים ויו"ר לשכת בני-ברית בדאנוויל שבמדינת וירג'יניה, ארה"ב), לאה-לולה (עו"ד ותובעת כללית בניו-יורק) אשת ד"ר רוברט ליי (לוי) (פרופיסור לפיסיקה אטומית בסיטייוניברסיטי בניו-יורק).
שמשון ויניק
נולד בלבוב (גליציה), י"א אלול תרל"ח (7.9.1878). לאביו ר' עקיבא ויניק (סוחר ות"ח) ולאמו שרה בת שמשון מאדר. קיבל חינוך מסורתי. היה תלמידו של הרב יצחק שמלקיש , בעל המחבר שו"ת "בית יצחק" זצ"ל.
בשנת תרנ"ז (1897) היה ממייסדי האגודה "דורשי שלום ציון" מלבד החוג של דוברי עברית.
בשנת תרס"א (1901) נשא לאשה את ברכה בת ר' דב בעריש ופרל זילברבוש (בעל אחוזה גדולה בבוקובינה).
היה בעל אחוזה בכפר נעפוליקויטץ בבוקובינה, ובעל מחסנים גדולים על הגבול שהיה אז בין רומניה ופולניה בכפר הנ"ל.
יסד בית הכנסת אורחים על חשבונו. פועלים רבים מצאו פרנסה באחוזתו ובעסקיו.
בחודש שבט תש"א (1941) עלה לארץ.
כתב מאמרים רבים בירחון ''שוחות תלמידי חכמים". למעלה ממאה גליונות בכתב יד, בתור ביאורים על ספר היד החזקה להרמב"ם.
חבר ''בברית ראשונים".
נותן שיעורי-עזר בתלמוד לחוג ידוע.
צאצאיו: ד"ר צבי ויניק : (פרופ' באוניברסיטה העברית בירושלים). דבורה אשת מר משה ביר (בת"א), בנימין (רואה חשבון בחיפה).
אחד מנכדיו, עקיבא ביר, נפל במלחמת השחרור.
ד"ר צבי אליהו כהן
נולד בקלם שבליטא בשנת תרנ"ט (1899).
לאביו שמואל כהן ולאמו צביה (ממשפחת ר' ישראל סלנטר - מייסד תנועת ה"מוסר" בליטא).
למד בחדר, ומשהיגרה המשפחה לדרום-אפריקה ב-1901 למד בבית-ספר עממי ותיכון ביוהאניסבורג, וב-1912 שלחו ההורים אותו ואת בן-ציון אחיו ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל-אביב (ראה בכרך זה, בעמוד 3954).
בראשית מלחמת העולם גורש כ"נתין אוייב" למצרים. התנדב לגדוד נהגי הפרדות ושירת בחזית גאליפולי. עלה לדרגת קורפוראל ושימש למתרגמן ליוסף טרומפלדור. אחרי פירוק הגדוד התנדב לצבא צרפת ושירת בחזית נגד הגרמנים. אחרי המלחמה נשאר ללמוד באוניברסיטאות פואטיא, מונפליא ופריס. בה הוסמך לד"ר למשפטים וכן במקצועות של משפט קונסטנצוניאני ואדמיניסטרטיבי.
חזר לארץ ופעל בתור עורך-דין (1929).
בשנות 1925-29 עבד בתל-אביב, ומשנת 1930 בירושלים.
נשא לאשה את לאה בת ד"ר נפתלי וייץ (ראה כרך ג', עמוד 1182), הידועה בשם לאה כהן-וייץ (בוגרת הגימנסיה הרצליה, מוסמכת למדעי הטבע והרוח מאוניברסיטת פאריס, מתרגמת ומורה פרטית, פעילה באיגוד נשים אקדמאיות, היתה הקריינית הראשונה של שרות השידור המנדטורי בארץ. ב-1936, תרגמה מכתבי רומן רולאן ואנדרה מורואה , בשנים 1949-59 עבדה במערכת האנציקלופדיה העברית שבהוצאת מסדה).
בתור עורך-דין עמד בתוקף ובחריפות שכלית ולשונית על משמר החוק והחוקיות מפני סילופים וגישה זלזלנית מצד שופטים ושוטרים, ואף על שגיאות והזנחות של הרשות המחוקקת לא עבר בשתיקה. ואם כי היה זהיר במצוות, לא מנע את הגנתו מאדם שנקנס בשל עבירה חוק-השבת של עיריית תל-אביב, ובהוכיחו, שהחוק לא נערך כראוי הכריח ליצור חוק חדש, מושלם