בשנות 1930-31 ארגן יחד עם ד"ר משה כהן, חבר מועצת עירית תל-אביב ועוד עסקנים - תנועה רבת היקף ומשמעות בשם "שותפות הירקן", למען תוצרת חקלאית עברית בארץ.
משנת קום המדינה במשרה בממשלה.
אחד מיוזמי מפעל נטיעת יער של 10.000 עצים ביער קדושים (בקרבת ירושלים), לזכר קדושי דובסרי והסביבה.
כתב מאמרים רבים מקצועיים וכן מאמרים בעלי אופי ציבורי בעתונות יומית ובכתבי-עת שונים.
ערך קובץ "תוצרתנו ותעשיתנו החקלאית" ב-1931 לקראת תערוכת "שותפות הירקן".
פרסם ספרים: "רשימות והצעות חקלאיות" (מהדורת 1926 ומהדורה מורחבת ב-1930, בהוצאת הסתדרות האגרונומים); "פיקוח על חלב ותוצריו" (ב-1952 בהוצאת שמעוני); חוברת "גידול ירקות בא"י" (ב1940) בהוצאת מועצת ארגונים בלתי מפלגתיים): "מתוך עולמי" (ב-1961, קטעי זכרונות בהוצאת המחבר); בשנות 1948-52 ערך מטעם משרד החקלאות של ממשלת ישראל בולטין "על החקלאות בעולם", שהופיע בדפוס סטנסל.
ד"ר בן-ציון ורבין
נולד באומסק, סיביר (רוסיה) בשנת תרע"ג (23.1.1913).
לאביו יוסף ורבין (ראה בכרך זה) ולאמו נחמה בת אהרן שרמן. פחות משנה היה כשעלה עם הוריו לארץ.
קיבל חינוך תיכוני, הגמנסיה העברית הרצליה בת"א (1931) וגמר פקולטה לרפואה ברומה (איטליה) בשנת 1937, וקיבל תואר רופא מדיציני M.D.
בשנים 1943-1938 היה רופא בישובי הספר ובקיבוצים שונים בארץ.
בשנת 1941 נשא לאשה את פניה בת הנוך טאובה. כל השנים חבר פעיל בהגנה.
חבר הועד הארצי של ארגון רופאי הילדים בארץ.
מנהל מחלקת ילדים בבית החולים "הדסה" בתלאביב.
כתב מאמרים מקצועים בעתונות הרפואית בארץ ובחו"ל.
צאצאיו: דורית, נחום.
יוסף רחמן
נולד בקושן (בסרביה), כ"ג אדר ב' תרנ"ז (1897).
לאביו ר' חיים רחמן (שהיה מראשי הקהל בפלשטי וממפקדי ההגנה העצמית נגד הפורעים) ולאמו חסיה פסיה בת ר' גדליהו צבי שורצמן. קיבל חינוך מסורתי והוסמך להוראה ע"י הרב י. ל. צירלסון ז"ל רבה של קישינוב.
שימש מורה לעברית בבסרביה ורומניה. סידר מאות חלוצים בחוות הכשרה ודאג אישית לצרכיהם.
מנעוריו היה חובב ציון ועבד עבודה ציונית לשמה. היה חבר המזכירות הראשונה של "צעירי-ציון" בבסרביה וציר בועידות הציוניות של גליל אודיסה.
מיסד הגמנסיה העברית בפלשטי שבראשה עמד הד"ר אלכסנדר שור ז"ל ואח"כ היה מנהל בית-הספר העברי בטרגו-פרומוס שעל ידי יאסי (רומניה).
בשנת תרפ"ב נשא לאשה את פנינה בת הרב שלום שכנא בירמן (נפטרה בירושלים, ה' אלול תשט"ז). עזרה לבעלה בעבודתו הציבורית, ויחד עמו דאגה לזולת.
בשנת תרצ"ג (1933) עלה עם משפחתו לארץ (בתר"ץ ביקר בארץ עם קבוצת מורים עברים).
בגלל מצב בריאותו הרופף לא עלה בידו להסתדר, והתאבק על קיומו.
היו רודפי צדקה וחסד. הכניסו אורחים פליטים לביתם ולא נפסק הקשר הלבבי שלהם לאחיהם בני בסרביה. ביתם היה פתוח לפניהם והפך כתובת למאות עולים מבני בסרביה.
נפטר בתל-אביב, כ"ח טבת תשי"ג (15.1.1953).
בניו: שלום רחמן (מורה בבית-הספר התיכון בבית הכרם בירושלים), גדליהו רחמן (מנהל חברת "אמיקו"