בעירו עסק בצבעות, צייר שלטים ותפאורות - גם לתיאטראות, קרקסאות וכנסיות. ובן בנה בתים מעץ.
היה חבר פעיל בהסתדרות חובבי ציון.
נשא לאשה את צלה (צירול) בת יוסף קרוליק. ממשפ' כפריה בסביבת ראדומסק. (נפטרה בכפר אביחיל, א' אייר ת"ש (9.5.1940).
בשנת תרס"ט (1909) עלה עם בני משפחתו לארץ.
בארץ המשיך לעבוד עם בניו במקצוע.
ממיסוי אגודה לקנית קרקעות ברפיה, בגבול עזה.
ממייסדי אגודת מרכז בעלי מלאכה בתל-אביב, ומראשוני מתיישביה של השכונה אז.
ניהל את בית הכנסת "גאולת ישראל" במרכז בעלי מלאכה. קירב ודאג לעולים מבני עירו - ראדום.
נפטר באביחיל, ו' חשון תרצ"ט (31.10.1938).
צאצאיו : חיים ז"ל (ראה בכרך זה), אבא ז"ל, יוסף ז"ל (ראה בכרך ט', עמוד 3357), יעקב (ראה בכרך זה), רבקה אשת זימן, צפורה אשת בן-דוד (דוידזון). שרה אשת דגיאלי (פישל), מלכה אשת פוטשניק, לאה אשת אנגרט.
משה אריזון
נולד ברומניה, בשנת תרל"ב (1872).
בשנת תרמ"ג (1883) עלה לארץ.
היה מראשוני המתיישבים החקלאים בזכרון-יעקב.
למד זמן קצר בבית הספר (האיליאנס) בירושלים.
מילדותו התמסר לחקלאות, והיה למחנך חקלאי מטעם הבארון.
נשא לאשה את שרה בת מתתיהו תמשס (ממייסדי המושבה זכרון-יעקב וראש הוועד שלה במשך שנים רבות).
בימי בחרותו נחשב לגיבור המושבה. היה בעל כוח ובעל אומץ ומראשי ההגנה (השמירה) של אז.
במאורעות 1936 והוא אז בן 64, יצא בלילות לשמירה יחד עם הצעירים.
המושבה היתה מטילה עליו להוביל בדרכים המסוכנות כספים לצרכי מוסדות המקום.
נפטר בזכרון-יעקב, כ"ד אדר ב' תש"ג (31.3.1943).
צאצאיו: מאיר אריסון ז"ל (כרך א', עמוד 437), רחל, שושנה, ישראל, אריה (שניהם בבנימינה), צבי (חיפה).
פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (הרי טורטשינר)
נולד בלבוב (גליציה) בשנת תרמ"ו (13.10.1886).
לאביו יצחק איזיק טורטשינר (סוחר, עסקן ציוני וסופר, ממשפחת האדמו"ר, צבי מזידאצוב ביתו היה בית ועד לחכמים וסופרים עברים, ביניהם; ר. א. ברוי דס, מאיר איש-שלום, א. לובצקי, ראובן בריינין , מ. ברקוביץ ואחרים) ולאמו מרים אסתר לבית ליבר מקראקוב.
הוריו עברו מברודי ללבוב, אך חדשים מעטים לפני לידתו.
קיבל חינוך מסורתי בחדר, בי"ס, אוניברסיטאות וינה וברלין, ובימ"ד לרבנים בוינה. תלמיד - מאיר איש-שלום ודוד צבי מילר . ב-20 ליולי 1909 קיבל תואר הדוקטור לפילוסופיה בוינה.
בן חמש בא לוינה (אוסטריה).
מכל המורים והסופרים הנ"ל אף למד תורה בנעוריו, וכן מאביו ומד"ר דוד רוטבלום (ראה כרך ג', עמ' 1272) שהיה מבאי ביתם ומורי נעוריו בזמן מן הזמנים.
אביו היה כידוע גם מראשוני הציונים בוינה, ידידו של ד"ר הרצל. היה חבר בחברת ציון של תלמידי גימנסיה, השתתף במשלחת תלמידים אצל ד"ר הרצל , היה מן המייסדים של עתון הנוער "אונזערע הופנונג", ופירסם שם בשנת 1907 ביקורת על ספרו של ד"ר א. ל. מטמון - הדן על התפתחות הלשון העברית.
בשנת 1914 אמר יהד עם אביו ועם הנס הרצל אמרו את הקדיש בחדרו של ד"ר הרצל. נשא לאשה את מלכה לבית זילברשטיין. היה נשיא בית העם העברי בברלין.
בשנות 1913-19 מרצה באוניברסיטה בוינה. בשנות 1918-19 ממייסדי הפדגוגיה העברי שם ו מנהלו הראשון.
בשנות 1920-22 היה נשיא התאחדות יהודי המזרח בגרמניה.
היה חבר הוועד המנהל הציוני באוסטריה.
היה ציר בקונגרס הציוני ה-12. השתתף כאורח וכשליח מוסדות גם בקונגרסים אחרים. היה ראש הוועד שאירגן את הוועידה העברית שעל יד הקונגרס בוינה ב-1913 והשתתף בה. השתתף בכמה קונגרסים מדעיים יהרצה בהם, היה, והוא גם כיום, חבר בכמה חברות מדעיות, יהודיות ובינלאומיות.
קיבל פרס למדע (1917) מטעם הקהילה בוינה על ספרו על התפתחות השפות השמיות, ופרס ביאליק (1941) על ספרו תעודות לכיש.