יכול היה להוסיף עוד אם כי ניסה ואימץ את כל כוחותיו כדי לדבר. כולו היה תערובת של דם ותחבושות. אחותו מספרת שלא ידעה להבדיל בין גופו לראשו ורגליו. את העיניים אי-אפשר היה לראות.
היה ירא, שמא תוך הקדחת שהיתה תוקפת אותו, עלול היה לספר ולגלות מסודות הארגון, היה מוריד את התחבושת, מגרד את פצעיו בכדי לקרב את המוות הגואל, ובלבד שלא לספר. החוקרים עמלו וטרחו, אך לא העלו מאומה ואת סודו הוריד עמו לקבר.
נפטר בירושלים, י"א אב תרצ"ח (8.8.38).
חי ישכר (יששכרוב)
נולד בסאמרקאנד - בוכארה, בשנת תרס"ג (7.4.1903).
לאביו יחזקיהו יששכרוב (משפחתו היתה קשורה לא''י בכל נימי נפשה) ולאמו רחל .
בשנת 1913, והוא בן 10 נשלח לא"י ללמוד בגמנסיה העברית "הרצליה". בשנת 1926 סיים את חוק לימודיו כמהנדס בגרמניה.
משנת 1927 עבד בחברת החשמל הא"י, והיה מעוזריו הראשיים של פנחס רוטנברג בבנין תחנות הכוח: נהרים, חיפה ורידינג בת"א.
היה מסור לתנועת "החוגים" וסר אל הנערים והנערות בקביעות, מרצה בפניהם ושמר על קשרים אתם.
בתקופת מלחמת העולם השניה עבד עם "סולל בונה" באבדאן, במפרץ הפרסי.
נשא לאשה את ויקטוריה בת יוסף קנדינוף (ראה כרך א', עמוד 380).
היה מוותיקי ה"הגנה". מילא תמיד במסירות את נכונותו התמידית לכל שליחות חלוצית וישובית. לא ידע ליאות.
אדם רב פעלים, ברוך כשרונות ונעים הליכות.
היתה בו סגולה מיוחדת לעבוד הרבה מבלי שירגישו בכך. תמיד היה לו פנאי למען אדם ותלאותיו. מעולם לא אמר: "אצא לי דרכי, עסוק אני", אם כי תמיד עבד למעלה מכוחותיו, בצנעה עשה דרכו, ידע לדבר מעט ולעשות הרבה.
אחרי הכרזת המדינה מונה לסגן שר הבטחון לעניני אויר. לקח חלק פעיל בהקמת חיל האויר הישראלי.
נפטר בבית החולים בילינסון, ט"ז חשון תש"ז (8.11.1949) והובא לקבורה בבית העלמין החדש בחיפה.
בנותיו: רות אשת יהודה בן-רון, דליה אשת פרץ קן-תור.
אברהם ישראלי
נולד בבאטום (קאבקאז) ג' אלול תר"פ (17.8.1920).
בהיותו בן שלש שנים עלה עם הוריו לארץ (בן למשפחת עמלים, צנועים אשר עלו לארץ כשבלבם לוהטת חיבת ציון).
בבית הוריו נתמזגו יחד שירי ציון מלאי הגעגועים עם שירי קאבקאז מלאי העוז.
נתחנך בביה"ס העממי בירושלים. בן 13 היה כשעבר עם הוריו לתל-אביב. ביקר כשנה בבי"ס תיכוני, זמן קצר עבד בבנאות.
בשנת 1938 התנדב לנוטרות ושירת בכמה ממושבות השרון (עטלית, תל-מונד, רעננה וכו').
בשנת 1939 הועבר לכפר-סבא. ב-1941 הועלה לדרגת קורפרול. סירב לעזוב את כפר-סבא, העביר למושבה את הוריו הזקנים, אח ואחות צעירים ממנו.
שימש מדריך ומחנך למאות צעירים מכל הסביבה.
ביום ג' סיון תש"ג (6 ביוני 1943) בבוקר יצאו מכפר-סבא חמישה חברים (בלתי מזוינים) לשם סיור בסביבות שכם-סבסטיה (שומרון). לאחר שעברו כמה כפרים ערביים, הגיעו לעת צהרים למעיין שבמרחק חצי ק"מ מהכפר זאוואתה. ישבו לנוח ולסעוד את לבם. סמוך לשעה 3 פנו בכיוון לכפר נקורה. בדרך ותקלו בכנופיה בת שלושה ערבים מזוינים שעצרה אותם. ראש הכנופיה נכנם בשיחה עם שניים מהחברים שידעו ערבית. הוא שאלם על מטרת טיולם, חקרם אם יש להם נשק והתפאר שבסביבה זו לא תדרוך רגל יהודית. לפי פקודת ראש הכנופיה ערכו יתר שני הליסטים חיפוש בילקוטים ובכיסים, לקחו מהם את הכסף והשעונים שהיו אצלם, ואחרי זה הודיעו שלא יארע להם דבר, אולם עליהם לשלם כופר נפש בסך 50 לירות כל אחד. ישראלי ניסה להתנגד, אך ראש הכנופיה איים לרצחו. הוא הבטיח שלא יפגע בהם לרעה אם ישיג את הכופר. החברים, שהיו סבורים שזהו ענין של שוד גרידא, החליטו לא להתגונן כדי להימנע מקרבנות ודאיים ומסרו את כתובותיהם. לפי פקודת ראש הכנופיה כבלו את ידי כולם. שלושה בחבל שנלקח מישראלי ושנים במשחלת, ואת המשחלת קשרו לחבל. ראש הכנופיה הודיע שהוא הולך לבוא בדברים עם רמשפחות כדי לגבות את הכופר. החברים הובלו צפונה-מזרחה כשבראשם ואחריהם הלכו שני אנשי