היה חבר הועדה המרכזי של האיגוד הישראלי של חברות הביטוח.
כתב מאמרים מקצועיים בעניני ביטוח.
נפטר בתל-אביב. ז' סיון תשכ"א (22.5.1961).
בתו: מרים.
אריה (לייבל) גולדווג
נולד בקשינוב כבסרביה, בשנת תרמ"ה (1885).
לאביו יוסף גולדווג. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
בימי ילדותו הצטיין בגבורתו ב"מלחמותיו" עם ה"שקצים המולדאבאנים" שלא רצו להתרועע עם היהודי וכינו אותו בשם ז'יד (יהודי).
בפרוץ הפוגרום הקישינובי ראה בעיניו את אשר עוללו לאחיו בימי השחיטה הנוראים. עזב את לימודיה נלחם בפורעים, נדד ימים תמימים יחידי בשרות בסרביה והחליט לעדות לא"י ולהעלות לארץ את הוריו, משפחתו וידידיו. יצא ברגל, בלי פרוטה בכיסו, "גנב את הגבול" בעברו בשחיה את הנהר על גבול בוקובינה, שחה מתחת למים ואנשי צבא המשמר לא הרגישו בו. במשך חדשים נדד בגליציה עד שעבר את הגבול הגרמני. בהגיעו לברלין נוכח שמטרתו ממנו והלאה. חזר לקישינוב. עבד והרויח להוצאות הנסיעה ובשנת 1904 העלה מספר יתומי קישינוב לא''י. באודיסה קיבל ממר מאיר דיזנגוף בא-כוח חברת "גאולה" מכתב המלצה למנהל בנק אנגלו פלשטין ביפו.
בהגיעו ליפו פתח את המכתב בו המליץ מר דיזנגוף למר ז. ד. ליבונטין מנהל הבנק שימנה אותו למנהל חשבונות בבנק. קרע את המכתב היות והחליט להיות פועל חקלאי בארץ.
יחד עם אלכסנדר זייד ויחזקאל חנקין ארגנו בפתחתקוה קבוצה של שנים-עשר איש שקיבלה על עצמה את השמירה בזכרוו-יעקב. שם נתפרדה הקבוצה. זייד נשאר לשמירת לילה ולייבל וברכות בשמירת יום. הגורמים לאי ההצלחה של הקבוצה הזאת (לפני יסוד "השומר"): חוסר משמעת ויחס בלתי הוגן מצד האברים בעלי הכרמים.
בשנת 1904 השתתף בעליה לרגל לירושלים לחג הסוכות, בה השתתפו כעשרים חברים, ביניהם: א.ר. גורדון, אליעזר שוחט, אלכסנדר זייד, נתן שיפריס, אשר אוסטרובסקי, חיותמן ועוד. כל אחד הכניס עשרה פרנק לקופה המשותפת. בירושלים נתקבלו יפה ע"י אליעזר בן-יהודה , גם היהדות החרדית ובראשם הרב שמואל סלנט קבלו את עולי הרגל בסבר פנים יפות והציעו להם גם עזרה כספית להוצאות החג.
היה חבר בקבוצת 18 הפועלים שהתארגנה בפתחתקוה לחפור את האדמה שנקבעה לבנין היקב במושבה. בין הפועלים היו: פנחסי, רוצ'קין, ברוידא, ברויטמן, יערי-פולסקין, שאול קונין, שיק, בן-ציון משביץ ועוד. פנחסי וברוידא חתמו על החוזה עם ועד היקב - יוסף קרול ויעקב גינצבורג . זאת היתה אז העבודה הגדולה הראשונה שקיבל הפועל היהודי בארץ, בסכום של אלפי פרנקים. העבודה הכניסה 2.5 פרנק ליום לכל פועל. בשנת 1907, אחרי שעבד שלוש שנים בשמירה ובחק לאות בארץ החליט לבקר בתפוצות ישראל, השתוקק לראות את היהודים שנדדו לאמריקה ולמושבות היהודים בארגנטינה ובברזיל.
בבואו לאמריקה נקעה נפשו למראה הפועלים היהודים המדולדלים בבתי החרושת. החל לבקר במועדונים למלחמות האגרופים, כדי לפתח יותר את שריריו החזקים, במשך זמן קצר למד את תורת האגרוף וניצח את המתגושש המפורסם בימים ההם בניו-יורק. הציעו לו משרה ושכר רב. לייבל נפגע מהצעת החברה, בי לא רצה למכור את כוחו בכסף. עבר לעבוד וללמוד חקלאות, ואחר כך נכנס לבית-הספר של אגודת פועלי הנחושת כדי ללמוד את האומנות הזאת. בגמרו את בית-הספר הזה נתקבל לעבוד בבית חרושת גדול למכונות, שבו בנו אוירונים. פעם בעבדו את עבודתו בתוך רעש המכונות, הביא לו חברו, פועל נוצרי-אנגלי, גליון הוצאה מיוחדת של עתון והראה לו ידיעה על כיבוש ירושלים ע"י הצבא הבריטי. לייבל נתבייש ולבו כאב - על אשר זרים כבשו "בשבילו" את ארץ-ישראל. באותו יום רשם במחברתו: "אל הפועל העברי: הפועל העברי הלוחם! הגיע שעתך לקחת את גורלך בידיך. אל תתן