ביפו היה מנהל בית מסחר לבגדים של "טירינג''.
היה מהראשונים שרכשו 3 מגרשים בתל-אביב, אח''כ רחוב אחד העם הפנות : אלנבי-יבנה. בהעדרו מהארץ הפקיעו שני מגרשים לטובת יהושע חנקין וזייגר ונלחם עם העיריה וראש העיר דיזנגוף לתת לו מגרשים אחרים במקומם. השלישי מכר לברקליס בנק.
יחד עם בנו נחום אריה רייזיס (ראה בכרך זה) בנה בשנת 1936 את הקולנוע "רמה" ברמת-גן.
נפטר ברמת-גן, י"ט אייר תשט"ז (9.5.1947).
בניו: נחום אריה (ראה בכרך זה), ד''ר חיים דב (נולד ביפו בשנת תרנ"ז-8.6.1897. קיבל חינוך מסורתי ואח''כ בגמנסיה העברית "הרצליה". השתלם באוניברסיטה במלבורן, וקיבל תואר רופא-חירורג (מנתח). היה מנהל בית חולים בקצינה - באוסטרליה הדרומית. ריפא עניים רבים לא על מנת לקבל פרס. היה בנאי חפשי. חבר פעיל במכבי ובארגונים ציוניים שונים. נפטר בכ''ד אב תשכ"ב-24.8.1962), מיכאל ברוך.
יהושע פלמון (פלמן)
נקרא בפי מכיריו בשם "ג'וש''.
נולד ביפו, י''ח שבט תרע"ד (14.2.1914).
לאביו חייקל אריה-ליב פלמן (מראשוני המתישבים בנוה שלום, יפו) ולאמו אסתר בת אברהם יצחק (ראה כרך ט', עמוד 3266).
קיבל חינוך מסורתי ותיכוני.
בהיותו בן 16 כבר הכיר היטב את הנגב. הועסק ע"י משלחת מחפשי עתיקות, כאחראי לקנית מצרכים מידי הערבים.
אקדמאי לא סדיר להיסטוריה מזרח תיכונית ומדעי האיסלאם. ב- School of Oriental and African .Studies London חבר ההגנה משנת 1929.
במאורעות תרצ"ו (1936) נתמנה למפקד ההגנה במסחה הגלילית.
במאורעות 1936-39 ולאחר זאת במלחמת העולם השניה, היה ביחידת ביון משותפת עם הסוכנות היהודית. לפי בקשת האינטליג'נס הבריטי, שאנשי ההגנה יעזרו להם בגילוי הגייס החמשי של המופתי, פעל יחד עם כמה מחבריו בריגול - בהתחלה בסוריה.
בשנות 1935-40 היה פקיד בכיר בחברת אשלג סדום, כמנהל עבודה. ממונה על הפועלים הערבים שעסקו בעבודות יותר אחראיות.
בשנת 1940 נשא לאשה את יהודית בת ברוך ליפשיץ מיבנאל.
בשנות 1940-15.5.1948 פקיד המחלקה המדינית בסוכנות היהודית בירושלים.
במלחמת העצמאות ואחריה היה אחד מחברי ממשלת הצללים הסודית, אך המכריעה של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ובא-כוחו האישי בכל מה שנוגע לערביי ישראל. רב סרן בצה"ל.
משנת 1948 עד 1954 יועץ הממשלה לענינים ערביים. ומשנת 1954 עד 1960 יועץ במשרד החוץ למזרח התיכון.
כתב מאמרים בנושאים - מזרח-תיכוניים.
כיום עובד בבתי זקוק חיפה.
צאצאיו: ניצה, נעמי, עדי .
ד"ר חנוך ילון (דיכטנפלד)
נולד ח' אייר תרמ"ו (1886) בלופאטין שליד ברודי, מזרח גליציה.
לאביו אברהם-צבי דיכטנפלד ולאמו שרה-לאה בת יוסף ווילדר. נתחנך בלימודי היהדות, עבר בחינת בגרות ולמד שפות שמיות באוניברסיטאות לבוב ווינה, ועסק בהוראה.
נשא לאשה את צפורה בת שמריהו אימבר (אחיו של המשורר נפתלי הרץ אימבר , מחבר המנון "התקוה" ראה כרך ד' עמוד 1789 - היתה במשך שנים המזכירה בבית-המדרש למורים מזרחי בירושלים).
ב-1920 עלה לארץ, ומאז ועד צאתו לפנסיה ב-1946 היה מורה ללשון העברית בבית-המדרש למורים מזרחי.
מפעל חייו מחוץ להוראה הוא בחקר הלשון העברית,