Volume 13

Page 4351

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

המלון "הדר" שהקים בעלה בזכרון-יעקב. עסקנות במוסדות צדקה וחסד.

זכורה במיוחד פעולתה הנועזה בהושטת עזרה לחברי אצ"ל (אירגון צבאי לאומי) במלחמתם. החביאה במרתפי

ביתה לוחמי אצ"ל בשומרון מעיני האנגלים, תוך סכנות נפשות, ודאגה להם בלבושם ובמזון.

צאצאיה: אבשלום, עמנואל, דליה אשת שלמה טוקר (כולם חקלאים ידועים בזכרון-יעקב).

בנימין ברק

נולד בעיירה סלבוטה, סמוכה לקיוב (אוקראינה). לאביו יהודה ליב ברק ולאמו צירל.

קיבל חינוך מסורתי.

היה פעיל בארגוני התנועה הציונית.

נשא לאשה את רחל לאה בת יוסילי הסופר סת"ם (בזמנו "שם דבר" בעיירתו מקרוב וסביבתה). היתה אשת חיל שפרנסה את ביתה בכבוד. נענתה לבקשת ילדיה ומכרה רכושה וקנתה כרם-שקדים צעיר במושבה "באריעקב" ועלתה עם בעלה לארץ בשנת תרע"ג (1913). באריעקב אז מדבר חול, מים היה צריך לשאוב בידיים מבאר

עמוקה, ובמקום אין להשיג מאומה. גם עזרה רפואית לא היה במקום. הכל צריך היה להביא מראשון-לציון או מרמלה. ביתם - צריף רעוע וכו'. הסתגלו מהר לתנאים הקשים, אף שחלתה. בעלה שהיה ירא שמים הסתגל מהר לתנאים הקשים, לחש לאשתו, שמחלתה ודאי באה משום שלא קיבלה את יסורי א"י באהבה והתלוננה. הדברים השפיעו. קמה ממחלתה ברוח חדשה. במרץ רב נגשה להקמת משקם. למדה לדעת את כל עבודות הכרם ורבות מהן עשתה בעצמה. הרחיבה את גן הירקות והתמסרה בכל לבה ונפשה לחקלאות.

בשנת תרע"ד (1914) פרצה המלחמה העולמית, הפרנסה הדלה נתדלדלה עוד יותר. בניה מוכרחים היו לעזוב את המקום ולבקש להם פרנסתם. עוד טרם הספיקה לעשות דבר לפרנסתם, ניתכו על ראשה מכה אחר מכה : מות נכדה ובעלה, לפני הגיעו לשנות הזקנה. את כל היסורים האלה נשאה בגבורה, ביתר מרץ עבדה את נחלתה והתקשרה לאדמתה. תמה המלחמה והיא מרחיבה את משקה. רכשה פרות והיתה בין הראשונות למסירת החלב ל"משביר". וכל זה נעשה בעבודה עצמית ובעת הצורך בעבודה עברית- כשהפועלים העברים (התימנים) עזבו את באר-יעקב, הזמינה פועלים מראשון לציון.

כשפרצו המאורעות במאי 1921 (תרפ"א) היתה סכנה להשאירה לבדה בצריפה הבודד, דיברו בניה על לבה שתמסור את משקה ותחיה עם בניה. אך היא מאנה והתנגדה לזאת. רק כעבור שנים עברה לעקרון לבתה, שם החזיקה פרות, שלא תהיה זקוקה לעזרת בניה.

כשנרכשה ע"י בניה חלקת אדמה בהרצליה ונטע פרדס ע"י נכדיה, חיתה נפשה. תמיד מצאה לה עבודה בפרדס, עד יומה האחרון עבדה בלקיטת התפוחים הנשירים, בל יגרמו רקבון בפרדס והכינה את בית האריזה לקטיף.

מידותיה: ענוותנות, הסתפקות במועט ואהבת הבריות. גם עם בעלי החי התהלכה באהבה. ביתה היה תמיד פתוח לכל יגע ורעב. עם בוא הגדודים העברים לסרפנד נעשה ביתה מלון אורחים ובית ועד. בין מבקרי הבית : ברל כצנלסון, שמואל יבנאלי ועוד. לא התיעצות אחת ביסוד "אחדות העבודה" היתה בביתה. עזרה ל"תל-חי" יצאה מביתה. הכל ידעה, לא הסתירו ממנה דבר.

נפטרה בגיל 77, בט"ו בשבט תש"י (25.1.1940).

בעלה נפטר בתל-אביב ב' תמוז תרע"ח (12.6.1918) והובא לקבורה בבית הקברות הישן בתל-אביב

צאצאיהם; שרה אשת פתחיה לב-טוב (ראה הערכים בכרך זה, עמודים: 4228, 4205).

השופט שלום קסאן (קזרנובסקי)

(המשך לכרך ד', עמוד 2013)

בשנת תש"ה (1955) הועבר מתפקידו כשופט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לתפקיד נשיא תורן של בית המשפט המחוזי בחיפה.

ב-1.9.62 מלאו 25 שנים לכהונתו כשופט: (בארץ

APA citation

Tidhar, D. (1963). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 13, p. 4351). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/13/4351