עבד במושבה "גחלת ראובן" שנוסדה ע"י ראובן לרר בשנת תרמ"ב (1883), שבשנת תרץ (1890) נקראה נס-ציונה (ואדי אל-חנין).
נשא לאשה את לאה בת יעקב מילר. היה חבר באגודת הפועלים הראשונה בראשוןלציון שנוסדה בשנת תרמ''ז (1887) ע"י מיכאל הלפרין (ראה כרך א', עמוד 275) ועבד כפועל ביקב במושבה והיה חבר הועד שלה.
בשנת תרס''ה (1905) עבר לנוה-שלום ביפו ופתח חנות למכולת (שכונת "נוה שלום" נוסדה ביפו ע"י ר' זרח ברנט בט"ו אב תר"ן 1890). והיה בין בוני השכונה וכן בין בוני התלמוד תורה "שערי-תורה" בנוה שלום.
היה חבר פעיל באגודה הסודית "אחוה" שרוב הבריה היו חברי המזרחי והתושבים הדתיים ביפו.
היה בין מיסדי ה"חדר" הדתי לאומי (בהמשך התפתחותו נקרא בשם ביה"ס תחכמוני, שנוסד בחול המועד פסח תרס"ה-1905).
בפרעות 1921 שימש בית מסחרו למחסן זמני לחברי ההגנה להחזקת נשק. ועשה זאת במסירות רבה.
נפטר בתל-אביב, ל' בסיון תש"ב (15.6.42).
צאצאיו: אברהם (ברזיל), יעקב, תמר אשת אברהם מיכאלי ז"ל, אחיה, אליעזר, מתתיהו, אהרן, חיים.
יוסף סלנט
נולד בירושלים בשנת תרמ"ו (1886).
לאביו הרב צבי הירש (ראה כרך זה) שהיה נכד רבה של ירושלים רבי שמואל סלנט זצ"ל (כרך א' עמוד 284) ולאמו גרונא בת רבי נתן נטע נטקין (כרך עשירי, עמוד 3622) נכדת הרבנים הגאונים רבי ארי' ליב ממיץ בעל "השאגת אריה', ורבי ישראל משקלאו בעל "פאת השלחן" וחתנו רבי ישעי' ברדקי (כרך ד', עמוד 1583).
בכשרונו הצליח להתידד בימי ממשלת הטורקים עם מפקד הצבא הטורקי אברהים פחה ובכח השפעתו הציל אברכים צעירים מגויסים לצבא הטורקים ושילוחם למקומות מות בטוחים. כן הפסיק את השתול לותם של "המלשינים" למיניהם שמסרו מקומות מחבואי צעירי ישראל לשלטונות, ברצונם לקבל דמי "לא יחרץ".
לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, העביר מעבר הירדן תבואה וקמח, פעולה זו הביאה הרוחה לבני ירושלים זה היה ממש פקוח נפשות. את התבואה מסר לועד הסיוע, ובביתו חלקו מנות לכל אחד.
נשא לאשה את שיינא חיה בת ר' אפרים שפטיל (עמדה תמיד לימין בעלה וזכו להקים בית מפואר בישראל).
ברוב פקחותו וזריזותו גאל הרבה אדמות של הערבים בא"י.
נפטר בירושלים ביום כ"ו סיון תש"י (11.6.50).
צאצאיו: אפרים עו"ד (יועץ בממשלת המנדט, ראה כרד ב' עמוד 922), חיים (מנהל ביח"ר), יעקב (פקיד ברקליס בנק בת"א), אברהם (עו"ד נוטריוני), רונה אשת מקס מילר (בארצות הברית).