Volume 14

Page 4455

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כשהיה מן הראשונים שהתיצבו לימין הרב ריינס ביסוד תנועת הציונות-הדתית "המזרחי" ושלחה את אחד מבניה המשורר יוסף צבי רימון (ראה כרך ג', עמוד 1289) ללמוד בישיבת לידא של הרב ריינס, בהיותו בן שבע עשרה שנה והפרידה מבנה זה קשתה עליה מאד.

בינה ובין בעלה היה קיים הקשר שבין זבולון ויששכר, היא עסקה במסחר, פירנסה את בעלה כל ימי-חייו ואת ילדיהם, ובלבד שבעלה יעסוק בתורה יומם ולילה. וכך הטילה את כל עול דאגת הבית על שכמה ונשאה אותו באהבה ובכבוד עד יום מותה.

כאשר התגבש הרעיון אצלם לעלות לארץ-ישראל, הקדים בעלה ועלה לארץ בשנת 1907 והיא נאלצה להשאר בגלל חוסר אמצעים עם ילדיה בעיירה דובז'ין על נהר דדוונץ שבפולין בה גרו. ורק כעבור שנתים בשנת 1909 עלתה עם שנים מילדיה אל בעלה לארץ ישראל והשתקעו ביפו.

בדרך עליתה נסעה לוינה ונפרדה מילדיו של ד"ר הרצל, חוזה מדינת-היהודים, ומשם הלכה לבית העלמין היהודי שבוינה ועמדה עם ילדיה ליד קברו של נשיא ההסתדרות הציונית הראשון.

ביפו, פתחה חנות-מכולת ברחוב הראשי שבשכונה היהודית "נוה-שלום" בדירתה הקדישה את החדר שליד חנותה לבית-כנסת לחסידי-פולין, ובכל יום בבוקר ובערב שמעה לתפילה. את בית-הכנסת הזה החזיקה על חשבונה ודאגה לו בכל. חנותה ב"נוהשלום" שימשה למקום פגישה של עולי-פולין בימים ההם, אשר באו לשאול מפיה ומפי בעלה עצה והדרכה לקליטתם בארץ. מדי יום ביומו היתה מרתיחה מיחם מים ומכבדת את העולים החדשים באי-חנותה בתה ממותק, כדי לקרבם ולעודדם.

כל ימיה היטיבה לעניים קשה-יום ומרי-נפש. לא אחת התמסרה להכנסת-כלה. במלחמת העולם הראשונה, כשהממשלה התורכית החרימה סחורות ממחסני-היהודים, פתחה היא את מחסן המזונות שלה וחילקה למשפחות יהודיות נצרכות נפט, שמן, סוכר, אורז וכו' שהיו מצרכים יקרים בימים ההם ובלבד

שלא יפלו בידי הממשלה התורכית שרדפה את יהודי הארץ.

כשהתורכים גרשו את יהודי יפו ותל-אביב לפנים הארץ, בימי הגרוש ב"כפר סבא" כשלא היתה פתלחם והמגורשים אכלו "דורה" (מאכל עופות) היתה היא מוכרת לערבים שבאו מקלקיליה את כל המפות, הסדינים, בגדים וכו' מביתה, כדי לקנות בכסף מלא לחם לבעלה החולה, בו בזמן שהיא וילדיה סבלו יסורי-רעב. היא הקריבה חלבה ודמה, בבדי לסעוד ולתמוך את בעלה על ערש דוי.

מכפר סבא גורשו יהודי יפו ות"א למושבה העברית "זכרון-יעקב", ובמגפת טיפוס-הבהרות שנתפשטה שם, ניספתה אף היא, בהיותה בת 52 שנה, ביום א' ניסן תרע"ת (14.3.1918) והובאה למנוחות בביתהעלמין שבזכרון-יעקב.

לאות הוקרה, הקדיש בעלה לזכרה את ספרו "אורות ביהדות" שעל שער הספר רשם "לזכר אשתי הצנועה אסתר חוה" ו"מצבת-זכרון" שיר הוקרה לה הבנוי על "אשת חיל" שבספר "משלי", כהכרתתודה על כל מה שפעלה למענו, כדי שיוכל להגות בתורה יומם ולילה ולחבר ספריו בשלוה נפשית ללא דאגת-הקיום.

צאצאיה: חנה חיה אשת משה יעקב קטשעו (ארצות-הברית), המשורר יוסף צבי רימון (ראה כרך ג' עמוד 1289), יחיאל בונים רפאל , המשורר יעקב רימון (ראה כרך א' עמוד 103 וכרך י"ג עמוד 4355).

מרדכי ביבי

נולד בבגדאד (עיראק) ה' תמוז תרפ''ב (1.7.1922).

לאביו שלמה ביבי ולאמו לילי בת כדורי קוקו. קיבל חינוך תיכוני בבגדאד, בוגר ביה"ס אלא

עדאדיה (1943), בוגר הפקולטה למשפטים בביתהספר למשפט ולכלכלה בת"א (1956).

פעילות במחתרת החלוצית מיד לאחר גמר ביה"ס התיכון ועוד לפני כן. כל זמנו היה מוקדש לפעילות זו עד עליתו לארץ.

APA citation

Tidhar, D. (1965). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 14, p. 4455). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/14/4455