Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 15

Page 4690

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בשנת 1918 נשא לאשה את רבקה בת בנימין לובנוב, ילידת סמולנסק שברוסיה.

עלה לארץ ב-1910. בהיותו עוד בחוץ-לארץ התקשר בברלין עם פרופ' פראנץ אופנהיימר (ראה כרד ב' עמוד 622), יוזם הקואופרטיב החקלאי "מרחביה" בעמק יזרעאל. ובבואו לארץ יצא בעצת הד"ר ארטור רופין (ראה כרך ו', עמוד 2607), מנהל ה"משרד הארצישראלי" ביפו, לחווה שבכנרת, שם ישבו אז ברל כצנלסון, אברהם האפט ואישים אחרים מהעליה השניה.

ממייסדי "מרחביה הקואופרציה", הישוב הראשון כעמק יזרעאל (1911), והיה מפעיליה, מרכזיה ומדריכיה כל שנות קיומה, עד העברתה לידים אחרות (1918).

במשך השנים 1919 - 1924 ניהל את חוות בלפוריה, אשר לרגלי גבעת-המורה בעמק יזרעאל, מטעם החברה "קהילית ציון" באמריקה ממקימי מושב בלפוריה, וייבש את ביצות הסביבה, וביחוד ביצת "רובע אל-נסרה" בשטח של כחמש מאות דונמים, שגרמה לקדחת ולהפלת חללים מבין תושבי העמק.

בשנים 1924 - 1927 הקים וניהל את "כפרהילדים" (רובם יתומי הפרעות באוקראינה) מיסודם של יהודי אפריקה הדרומית. (בכל פינות הארץ מפוזרים עתה עשרות חקלאים מבוססים, שהיו בזמנם חניכיו ב"כפר-הילדים").

כ-1927 התישב במושבה מגדיאל (כיום: הודהשרון). באותה שנה הוזמן על-ידי המהנדס שלמה קפלנסקי (ראה כרך ו', עמוד 2630), מנהל מחלקת ההתישבות של ההנהלה הציונית בירושלים, לארגן ולנהל את ההתישבות החדשה בעמק יזרעאל, כאשר נגאלו שם מידי הערבים כחמשים ושנים אלף דומנים קרקע. הוא תיכנן את רשת המים הראשונה בעמק, באורך של למעלה מעשרה קילומטרים. בתפקידו בסוכנות כיהן עד שנת 1931.

ב-1936 חידש את עבודתו בהתישבות החדשה ברחבי הארץ ובעיקר בעמק בית-שאן.

עם ייסוד המחלקה להתישבות של המעמד הבינוני שעל-יד הסוכנות היהודית, הוזמן על-ידי מנהל האגף ד"ר ל. פינר (ראה כרך שביעי, עמוד 2867), לשמש בתור עוזר ראשי בביצוע כל פעולות המחלקה. הכשיר מאות חקלאים מעולים והקים מתוכם עשרות מדריכים מושלמים, העוסקים בהכשרה והדרכה בכפרי עולים.

בפרוץ מלחמת העולם השניה (1939) יסד מתוך נסיון של המלחמה הקודמת, 1914 - משקיעזר (עופות, ירקות וכדומה) באזורי הפרדסנות וארגן את הרחבת החקלאות לשם אספקה עצמית. טיפל ביבוא עיזים לבנות מאירופה, ארגן אגודת "אגרא", שמתפקידיהן לפתח את המשקים ולספק את התצרוכת החקלאית בשביל חבריה ולשווק את תוצרתה. עסק בהרחבת מושבות ותיקות על-ידי תוספת ניכרת של מתיישבים חקלאים ובקליטת עולים חדשים.

לאות הוקרה בעד עבודתו רבת-ערך תוך יובל שנים למען ההתישבות בארץ, מדן עד באר-שבע, צויין לשבח על-ידי המוסדות המישבים, האגודות והישובים, שטפל בהם בנאמנות רבה ונטעו על שמו עצים רבים ביערות הקרן הקיימת לישראל ורשמוהו מספר פעמים בספר הזהב של קרן קימת לישראל.

במלחמת העולם הראשונה היה חבר פעיל בארגון הפינוי של תושבי יהודה המגורשים לגליל ודאג לסידורם. טיפל, תוך סיכון עצמי, באסירי "השומר" ונכבדי המושבות, שנכלאו בבתי-הסוהר בנצרת ובדמשק על-ידי השלטונות הצבאיים התורכיים, המתנכלים לישוב היהודי ולמנהיגיו, אשר נשלחו מהארץ.

במגדיאל (הוד-השרון), מקום מגוריו, היה מיוצג כמעט בכל מוסדות המושבה : חבר בועד שלה, ממייסדי הבנק "הלואה וחסכון" וחבר הנהלתו, ממייסדי אגודת המים "המרוה", חבר הנהלת אגודת "פרדס", ממארגני סניף "קופת חולים עממית" במקום וחבר הבקורת של מרכזה ועוד.

היה מאנשי השמירה וה"הגנה" בעמק וחבר ועדת-ההגנה במגדיאל ובשרון הדרומי.

השתתף בבטאונים שונים על נושאים חקלאיים וארגוניים.

נמנה עם חברי המערכת של הספר "מרחביה הקואופרציה', שראה אור בשנת תשכ"א (1961), כמלאות 50 שנה להווסדה.

צאצאיו: בנימין (חבר קבוץ "כברי", מדריך למטעים וביחוד סובטרופיים). אורי (חבר קבוץ "גדות", מומחה לגידולי שליחיו ולכותנה).

נכדיו: נמרוד, אליאב, חוה, ניר, דלית, אהוד, אפרת.

APA citation

Tidhar, D. (1966). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 15, p. 4690). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/15/4690