ברוסיה בעריכת מוצקין. אח"כ עבד בשנות 1907/08 כמזכיר מרכז ציוני רוסיה בוילנה.
באותה תקופה פרסם שירים ומאמרים ב"השלוח" בעריכת קלויזנר-ביאליק, בעתון היומי "היום" בוארשה בעריכת ח. ז. זגורודסקי, ושירים ליריים באידית ב"ליטערארישע מאנאטשריפט" (ירחון הרנסנסה האידישאית בעריכת ד. ברגלסון ). השתתף בקביעות ב"דאס אידישע פאלק", שבועונה הרשמי של ההסתדרות הציונית ברוסיה, ואח"כ ב"העולם", שבעונה המרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית, שיצא אז בוילנה בעריכת א. דרויאנוב, עבר עם "העולם" לאודיסה והיה שם מנהלו וחבר המערכת שלו. כאן השתתף ביסוד אגודת הסופרים הצעירים וערך, ביחד עם ש . צמח וא. שטיינמן , את הקובץ "ארץ", שיציאתו בדפוס נשתהתה עד לשלטון הבולשבי באודיסה. באותה תקופה שקד ביחד עם ש. טשרניחובסקי בהכנת רפרטואר בשביל האופרה העברית שמ. גולינקין חלם ופעל למען הקמתה בארץ-ישראל.
אחרי הרפתקאות מרובות בדרך הגיע ארצה ב-1921, ישב זמן-מה בחיפה, הוזמן על-ידי י. ל. גולדברג להיות מזכיר מפעל השקל הראשון בארץ (בימי הטורקים התנהלה פעולת השקל בחשאי, בלי ארגון ארצי, ובשנים הראשונות שלאחר המלחמה לא הספיקו לארגנה לפני חידוש עריכת הקונגרסים הציוניים). אח"כ היה גזבר ראשי בבית-החרושת ללבנים .סיליקט" בתלאביב ועבד עבודה חלקית ב"הארץ" בכתיבת מאמרים, ראשיים וסדרת פיליטונים "בהר ובשפלה" מהמתרחש בעמק יזרעאל בראשית ההתנחלות בו. אח"כ נכנס לעבודה כחבר קבוע במערכת "הארץ" והמשיך לפרסם בו מאמרים ראשיים, פיליטונים גדולים וקטנים, רצנזיות וכו', השתתף בעריכת העתון והיה ממלא-מקומו הקבוע של העורך הראשי ד"ר מ. גליקסון. במאמריו וברשימותיו על ענינים קטנים וגדולים השפיע על עיצוב דמות החברה המתהוה בארץ ועל בנין העיר והארץ בכלל. גם שירים פרסם ב"הארץ" וסיפח את הענף החדש של פזמונים קלים ושירים עממיים, המבטאים את ההוי שנוצר בארץ. לכמה מהם חוברו מנגינות על-ידי אנגל ("עגבניה" ועוד) ואחרון , וכ-60 מיצירותיו אלה נעשו לשירי עם ונוער בארץ ובגולה. ב-1928 פרש ממערכת "הארץ" מטעמים עיקרוניים והמשיך להשתתף בעתון כסופר מבחוץ. ב-1929 הוזמן לערוך את המהדורה "ערבית" של "הארץ" ואחרי שפסקה מהדורה זו המשיך לעבוד במערכת העתון במדור קבוע בשם "ענינים", בו הגיב ע. עניני החברה וחיי הספרות והאמנות שלנו תוך שמירת אמונים למשאת-הנפש הציונית שמילאה אותו מנעוריו והיתה אז נחלת הרבים בין טובי הציונות ברוסיה, וגם אחת שהאידיאליסטים מלפנים שקעו ראשם ורובם בחולין של חיי המעשה ובזרמם אף סטו משאיפותיהם הנעלות בעבר הרחוק נשאר הוא נאמן ודורש להן ותובע את נקיון הדעת והמעש בחיי הצבור, בפעולות היצירה והבנין וביחסים שבין אדם לאדם ובין היחיד והרבים ואת השמירה על היופי והטעם הטוב.
גם בשירתו, בעלת עצמיות פיוטית מובהקת ויונקת ממקורות השירה העברית לכל דורותיה ומדברת בלשון ההווה, נתן ביטוי למיטב השאיפות והרגשות של הישראלי החותר לשלמות אנושית ולאומית. ואם כי התחיל ליצור באוירת הגולה וכבר שם הגיע לבגרות פיוטית, התערתה יצירתו בנוף העבר וההווה של הארץ ובהוי של האומה שדמותה נקבעת מחדש בארצה, וגם רגשותיו, מכאוביו וששוניו של האדם באשר הוא אדם מצאו ביטוי נאה ועז בשירתו.
בתרפ"ב פרסם את הספר הראשון של שיריו בשם "שערים" (בהוצאת "דביר", ירושלים - ברלין) ובו כינס את שיריו שנכתבו בחו"ל ועליהם כתב ביאליק: "שיריו של קרני מלאים נפשיות עמוקה ומתחלתם ועד סופם הם כעין תפלה זכה של נפש בודדה וצנועה, המלאה רוח תוגה וגעגועים כבושים. שיריו הארצישראליים מלאים כח חדש והם כפרשה חדשה בשירתנו הצעירה. יתר ספריו בשירה: "בשעריך מולדת" (הוצאת "אחיעזר", ת"א, תרצ"ה), "שירי ירושלים" (ספרי דורון, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תש"ד, - בעד ספרו זה זכה בפרס-ביאליק של עירית תלאביב), "שיר ודמע" (הוצאת "מחברות לספרות", ת"א, תש"ד). כמה משיריו תורגמו לאידית, רוסית, גרמנית ואנגלית. תרגם כמה ספרים מלועזית לעברית.
היה חבר בועד אגודת הסופרים, חבר ועד האיגוד להשלטת העברית וחבר הועדה לשמירת הצביון העברי של תל-אביב.
נפטר בתל-אביב, ב' טבת תש"ט (3.1.49), ונקבר בשורת הסופרים בבית-העלמין הישן.
מכינים לדפוס את שיריו שלא כונסו, שירים שנשארו בכתב-יד ומבחר שירים ופיליטונים בפרוזה ובחרוזים.
משה כרמון (סלושץ)
נולד באודיסה, רוסיה, כ"א טבת תרנ"א (13.1.1891) לאביו הרב דוד שלמה סלושץ (מטובי תלמידי ישיבת וולוז'ין, רב ודרשן, סופר עברי וחבר ועד "חובביציון") ולאמו רבקה לאה בת הרב אברהם משה הייל פרין מסמורגון (מצאצאי רש"י - לפי מסורת המשפחה), והוא אחיו של החוקר פרופ' נחום סלושץ (ראה כרך א', עמוד 237).
למד בחדרים, בבית-ספר למסחר, עמד לבחינת בגרות בפאריס ולמד ספרות והיסטוריה באוניברסיטת נאפולי באיטליה. היה חבר באגודות סטודנטים לאומיות-ציוניות ובמפלגות הסוציאליסטיות בצרפת ובאיטליה. השתתף במאמרים ובמסות בעתונים איטלקיים. פרסם במשך הזמן מסות על נושאים מהספרות הצרפתית וקיבל את התואר Officier .
de l'Academie. ב-1911 נשא לאשה את מרים בת משה שור .