חסכון ליד הארגון. היה ציר ובא-כח של הארגון ליד מניסטיריון של האוצר בווארשה.
בשנת 1929 נשא לאשה את חוה בת יחיאל ופרומה רוטנברג (בשנות 1948-49 נרצחה ע"י הגרמנים יחד עם בני המשפחה).
כשהקומוניסטים כבשו את וורשא עזר לפליטים מגרמניה, נאסר לשלשה חדשים ואח"כ נשלח לקאראלע בפינלאנד. כששוחרר, נאסר שוב ע"י "ענ. קא. ווע. דע". ונשלח לקזאקסטאן. שם ניהל תעמולת חיים יהודית - נאציונאלית ודרש ליסד בתי-ספר לאידיש-עברית. השתדל ליסד שם תנועה ציונית, אף שדבר זה היה בחזקת סכנה.
בשנת 1946 חזר ללודז בפולניה. ונהיה פעיל בשארית הפלישה של הצבור היהודי לאחר המלחמה. נהיה לעורך "איחוד". עבר לביאליסטוק ושם הוא עבד במרץ להחיות את הצבור היהודי שנשאר. נבחר ליו"ר "איחוד", "קרן קימת לישראל" וסגן יו"ר של "ביאליסטאקער וואיעוודישאן קאמיטעט".
בעזרת עסקני ביאליסטוק ואוסטרליה הוא עבר לפריז בצרפת ושם הוא פעיל בקהילה ובתנועה הציונית.
בשנת 1954 התישב בניו-יורק ונתמנה לחבר המערכת של ה"לעקסיקאן פון דער נייער אידישער ליטעראטור און פרעסע". מנהל הכרטיסיה וכותב גם ביוגרפיה.
פרסם 12 ספרים (רומנים, שירים וכו' באידיש): "דריי יאר און פוילישן מיליטער" (1930); "אין און ארום ציוניזם" (1931); "פון אייגענעם גארטן" (שירים 1949) ; "אויף די וועגן פון אידישן קיום" (1950); "לאבירינטן פון געדאנק" (1951) ; "פאלק, גייסט און לאנד" (1952); "צו אניי לעבן" (1953); "לעבן און טראכטען" (1957); "דער גורל פון אאיד" (רומן, 1960) ; "אונטער די סאוועטישע הימלען" (1961); "די משפחה ערליך" (1964); "אין פלאם פון דאכן" (1965).
בדפוס: "בין השמשות" (שירים, 1966).
נואם מוכשר, סופר ועתונאי. מבקר ספרותי.
כותב קבוע בשבועון "דער אמעריקאנער" השייך ל"טאג -מארגען ז'שורנאל" בניו-יורק וכן בעשרות עתונים אחרים בארצות הברית ומחוצה לה.
כותב קבוע ב"ביאליסטאקער שטימע" (שירים וסיפורים).
בקורת רצויה נכתבה על ספריו ביותר ממאה עתונים ע"י סופרים ידועי שם בעתונות העולם.
מאמרי תשבחות רבים בעשרות עתונים נכתבו בשנת 1960 כשהוא חגג את יום הולדתו הששים. הכל תיארו אותו כעסקן צבורי מעולה וכסופר רב כשרונות.
ד"ר יואל ולבה
נולד בשפטובקה (אוקראינה) בשנת תר"ס (25.9.1900).
לאביו שלום ולבה ולאמו חיה הינדה בת בצלאל פלר .
קיבל חינוך מסורתי וכללי. למד קומפוזיציה ומוסיקה בישראל, המשיך להשתלם בוינה (אוסטריה) וסיים את הקונסרבטוריה למוסיקה. כעבור שנים יצא שוב לוינה. למד מדעי הפילוסופיה, הספרות והמוסיקולוגיה, והוכתר בתואר דוקטור פילוסופיה ולמדעי המוסיקה - על פרי עבודתו המחקרית: "זמרת ישראל למקורותיה" (עבודת דיסרטציה). המחקר הוא: אנאליזה סונאגרפית של טעמי המקרה לפי 14 נסחאותת של עדות המזרח.
ביוני 1920 עלה לארץ כחלוץ.
הצטרף ל"קבוצת כנרת" ואח"כ לזמן קצר ל"השומר".
היה פועל נודד בפרדסים ובפלחה בשומרון. חלה בקדחת ואולץ לעבור לת"א, שהיתה אז בראשית התרחבותה ובנינה.
בת"א עבד בבנין, היה מובטל ונזקק מסיוע בשנות המשבר תרפ"ז (1927), ואז פנה למוסיקה (ראה לעיל).