אחרי כיבוש הארץ נתמנה כמזכירו הפוליטי של גנראל (אח"כ סיר) רונאלד סטורס, מושלה האזרחי הראשון של ירושלים, בתקופת המנדט הבריטי בא''י.
היה צעיר אחיו נושאי דגל עצמאות יהודה, זאת היתה תקופת הזוהר של אלכסנדר אהרנסון, יצחק עבאדי, איתמר בן-אבי, אשר ספיר ישראל מסרה (בלומנפלד), ראשית צמיחת תנועת "בניבנימין". אליהם הצטרף כעבור זמן קצר הצעיר עובד בן-עמי (דנקנר) מפתח-תקוה, שהוכיח את כשרונותיו במפעלים שהקבוצה הקימה, ובמשך השנים בנה את העיר נתניה וכיום את העיר אשדוד.
בעורקיו היה יצוק דם של יהדות הונגריה השמרנית מצד אמו, ודם מזרחי תוסס של יהדות צפון אפריקה מצד אביו. הוא היה אב-טיפוסי אשר סימל מזיגה נפלאה של תרבויות המזרח והמערב. חנון וחשדני, חייכן וזועף, מכניס אורחים, חבר וידיד נפש. הוא ספג תרבויות, מנהגי וערכי עמים רבים משוזרים במיטב מסורת יהודית עמוקתשרשים.
כמה שנים לאחר כיבוש פלשתינה (א"י) על ידי הבריטים, הגיע לביקור לארץ הקדושה מר אדולף אוקס, בעליו של ה"ניו-יורק טייטס''. פנה לחברת הנסיעות המפורסמת תומאס קוק בירושלים וביקש לתת לו "מורה דרך". באותה תקופה היה משרד זה קשור ביוסף לוי שפרש מעבודתו ממשרד המושל הנ"ל. אוקס הוקסם מהעלם הירושלמי הצעיר מהסברותיו וידיעותיו על ירושלים ועל הארץ הקדושה. בהגיע שעת הפרידה, אמר לו מר אוקס: "בוא לניו-יורק, אתה תשתלם אצלי בעתונות''.
נשא לאשה את אסתר בת רפאל לוין (עורכת-דין).
הוא לא חיכה להזמנה שניה. והתוצאה היתה, שלא עברו שנים רבות והוא נעשה לשם דבר במזרח התיכון. בשנת 1927 נתמנה לקורספודט ה"ניו-יורק טיימס" בא''י ומקום מושבו היה בירושלים.
בשנת תרפ"ט (1929) כשפרצו מאורעות הדמים בירושלים עמד לרשותו הטור השמיני שבדף הראשון של ה"ניו-יורק טיימס" ושם היה מפרסם את ה"רפורטאז'ה הראשית שלו (ה"לידינג סטורי"). כך פרסם בעתון מספר 1 של העולם, במשך 15 יום, כיסוי לשחיטות של חברון, צפת ומוצא, ודיווח באומץ לב על המאורעות. היו (בארצנו) שמתחו עליו ביקורת על שאין הוא מגנה את הממשלה הבריטית על אחריותה בהתפרצות הפרעות ובהתפתחותן. אולם הללו שכחו, שבירושלים ישב צנזור מטעם השלטון וצנזור זה לא היה אחר מאשר אנטוניוס, הפקיד הצורר הידוע.
היתה לו עין-נץ שהבחינה במאורעות והתמורות שעומדים להתחולל, וכוח תבונה מאוזן לנתח ולחשב את הגורמים והנתונים החברותיים שבהשפעתם יתהוו שינויים בנוף המדיני והשלטוני של אזור המזרח הקרוב.
הוא מרד במוסכמות ולא האמין ביציבות השלטון ולא השליך את יהבו על הפכפכנות המדיניות הבריטית.
כעתונאי היתה לו תחושה ראיית הנולד והתמצאות בלתי רגילים, את קשריו המצויינים, עם מלכים, נסיכים, ראשי ממשלה (בעיקר בארצות המזרח) וראשי מפלגות ניצל לטובת הזולת.
בשנת 1930 נתמנה לקורספודנט לכל המזרח התיכון ומקום מושבו הקבוע היה בקהיר (מצרים).
ידע את המזרח, רבצו ואורחותיו. למד באוהלי קידר את ניבי המדבר זאת אצילות הבידואים. רכש את אמונם וידידותם של מנהיגי ערב הצעירים - - המיועדים לעורר ולעצב את תנועת השחרור ולקבוע את דפוסי השלטון במזרח התיכון. מפת לחמם אכל ובסבלם קלע וטווח את החוטים והעבותות לאחוות עממי-שם וקידמת הארצות הנחשלות.
כשרונותיו וסגולותיו באו לידי גלוי וביטוי במשך שתי עשרות שנים ככתב-חץ מיוחד בארצות המזרח התיכון של העתון רב העצומה וההשפעה "ניו-יורק טיימס".
במצרים היה בן בית בחצר המלכות ואצל ראשי הממשלה והמפלגות השונות, בימים ההם שלטו אנשי הוואפד המצרי בראשותו של מוסטאפא נוואס פחה. היה מבקר בכל ארצות הערביות וכן בתורכיה ובפרס. והיו לו קשרים יוצאים מהכלל עם כולם.
השנה אשר ראתה את עיקר תרומתה לענין היהודי היא שנת 1947, לפני קבלת החלטת או"ם בלייק סאכסס, כשענין המדינה החל להתבשל, אמר לאליהו אילת (אפשטיין) במחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ש"עלינו להיות מעונינים בחייהם ובהצלתם של 900.000 היהודים הפזורים בארצות המוסלמיות"... ואז נרתם למשימה, ובימים הקשים לגולת יהודי עיראק, הפעיל את השפעתו על ידידו שר החוץ