Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 16

Page 4907

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חרושת לנגרות, שהיה מודרני וראשון בסוגו ובו קבלו נערים התמחות מקצועית סדירה. ולאמה עליזה בת יוליוס הולנדר (1883-1952) (היתה מורה להתעמלות רפואית באסקולה גינדלר בגרמניה), והיא הקימה יחד עם חברות את האירגון למורי התעמלות. הביאה לארץ גם שיטת התעמלות ושיטה פיסיקלית לשם תיקון לקויי ראיה ללא היזדקקות למשקפים (שיטת ,) BATESהכשירה כמה תלמידות בשיטה זו).

את לימודיה התיכוניים בבית-הספר הריאלי סיימה בשנת 1927.

למדה רפואה באוניברסיטאות של פרייבורג, וינה, אך מרבית הזמן בברלין, שם עמדה בבחינות הגמר באביב 1933.

עבודתה כסטאז'רית נמשכה חודש בלבד, בשל עזיבתה את גרמניה מהסיבות הפוליטיות הידועות.

עברה לשוייץ ובשנת 1934 קבלה בציריך את הדוקטורט.

באוגוסט של שנת 1934 עלתה לארץ. עבדה שנה אחת במחלקת הילדים של בי"ח "הדסה" בירושלים, ושנה אחת במחלקה הפנימית באותו בית-החולים.

היות והסיכוי למצוא מקום עבודה כרופאה היה קלוש מאד באותן שנות ה-30 החליטה כי תלמד מקצוע אחר. למדה עבודה סוציאלית בבית-הספר לעבודה סוציאלית של ועד הלאומי דאז, שהיה בהנהלתה של הגב' הנרייטה סולד וגב' סידי וורונסקי. את הבחינה הסופית של למודיה כעובדת סוציאלית סיימה בשנת 1937.

בתקופה שבין ינואר 1938 וספטמבר 1943, שימשה כמנהלת הלישכה הסוציאלית על יד המועצה המקומית של ראשון-לציון. תפקידה היה, אירגונה ופיתוחה של מסגרת העבודה והדרכתם של הסטאז'רים החדשים שנישלחו ע"י בית-הספר להכשרה מקצועית.

בסתיו 1943 שבה לעסוק במקצועה כרופאה, והחלה לעבוד כרופאה בבית-החולים לחולי נפש "גהה", בהנהלתם של ד"ר צ. ויניק, וד"ר קורט לווינשטיין.

עבדה בבית-חולים זה עד שהגיעה למעמד של מנהלת בפועל בשנת 1951. את עבודתה שם הפסיקה לשנה אחת (בשנת 1948), שנה בה עברה את התמחותה הנוירולוגית במרפאת זמנהוף בתל-אביב תחת הנהלתו של ד"ר קורט לווינשטיין.

מ-1949 עבדה גם במחלקת השחרור של ביתחולים "גהה" שהיתה בפרדס-כץ, שבשלב מאוחר יותר נקראה בשם "שלותה". עבודתה זו בפרדסכץ, היוותה בשבילה מעין מעבדה ניסיונית, בה פיתחה דרכי טיפול פסיכוטראפויטיות למיניהן, בצרוף עם טיפול תרופתי. אף למדה אז מה הם אותם סוגי חולים שניתן להחזיקם במסגרת של מחלקה פתוחה.

בנוסף לעבודה זו שימשה כקונסולטאנט לקצין המיבחן לנוער של תל-אביב. כמו-כן, הרציתה הרצאות על פסיכיאטריה במסגרת בית-הספר לעבודה סוציאלית ובמסגרות שונות אחרות.

בסתיו 1951 נתקבלה לשם התמחות בפסיכיאטריה לילדים ב-מאס ג'נרל הוספיטל בבוסטון שם ניהל ד"ר סטנלי קוב את המחלקה הפסיכיאטרית. הובארד קולדג' מנה אותה ב-1.10.51 כ- Teaching Fellow in Psychiatry בתקופה זו ניזדמן לה להכיר מוסדות פסיכיאטריים רבים למבוגרים וילדים, בהם בקרה ברחבי הקונטיננט והיתה זו תקופה רבת מעש ומפרה עבור עבודתה.

בפברואר 1953, בשובה לארץ קבלה לידיה הנהלת "קרן נכות" (מחלקה של מרכז קופ"ח) וניתנה לה האפשרות לבחור בין ניהולו של בית-החולים "גהה" לבין ניהולה של "שלותה" שהיתה עדיין בפרדס-כץ. לאחר שנפלה בחירתי על "שלותה" חלה הפרדתה מ"גהה" באופן רפואי, ו"שלותה" הפכה מוסד רפואי עצמאי.

בספטמבר 1956 הועברה "שלותה" מפרדס-כץ להוד-השרון (מגדיאל), ואף כאן נמסרה לה הנהלתו של בית--החולים. מאז התפתח בית-החולים באורח הדרגתי ותמידי. המכיל היום 2 מחלקות, מחלקה נוספת לחולי-יום, מרפאה למבוגרים, מרפאה לילדים ומחלקה סוציאלית שהחלה באירגון קהילתי.

בית-החולים "שלותה" נתמנה ב-1965 כאחת המחלקות הרפואיות של בית-הספר לרפואה של אוניברסיטת ת"א המכשירה סטודנטים לרופאים. כמו-כן מהווה הוא מקום התמחות פסיכיאטרית לרופאים, פסיכיאטריים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים.

עיקר תפקידה היום הנם אירגונו ופיתוחו של בית-החולים, הוראה לסטודנטים, רופאים ואנשי מקצוע קרוב, עבודה קלינית ומחקר.

במרכז התענינותה ובמחקריה עד עתה עומדים: א) שאלות דיפרנציאל-דיאגנוסטיות ופנומנולוגיות. ב) שאלות פסיכיאטריות הקשורות לקורבנות השואה (עדיין פורסם חלק קטן בלבד מתוצאות מחקר זה). את התואר כמומחה לפסיכיאטריה קיבלה בשנת 1962 ממשרד הבריאות במדינת-ישראל.

בשנת 1951 נתקבלה בחברה הפסיכואלניטית הישראלית (המסונפת לחברה הפסיכואנליטית הבינלאומית) כחברה מן המנין.

משמשת היום - נוסף לתפקידה כמנהלת ביתהחולים כ- Training Analystתפקידה זה כולל הוראה, אנאליזה דידאקטית לקאנדידאטים של החברה הפסיכואנאליטית, פיקוח אינדווידואלי, ניהול סימינריונים, הרצאות, מדעיות ועבודה ארגונית.

משנת 1960 משתתפת כמרצה באולפן פסכיאטרי מטעם ההסתדרות הרפואית בארץ-ישראל, המכשיר רופאים פסיכיאטרים צעירים המתמחים במקצוע,

APA citation

Tidhar, D. (1967). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 16, p. 4907). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/16/4907