עתיקה וכו'. בלשן ומדקדק ופרשן המקרא, היה בעל הופעה נאה ובר-שיחה נעים ומענין.
משנת 1907 היה מורה בחדר מתוקן בקונסטנטין ישן ובשעורים פרטיים בלמוד העבריים, כתיבת מאמרים בעניני ספרות ולשון, נתן שעורים פרטיים.
היה חבר האגודה הציונית בסנטרו-קונסטנטינוב.
בשנת 1911 נשא לאשה את פרידה-שלומית בת ר' מאיר בלומברג (נפטרה בנהלל, כ"ה אלול תשכ"ה, 22.9.65). היתה מורה ותיקה בין מנחילי הלשון העברית לעולים חדשים. בשעורי ערב של ההסתדרות בירושלים, באולפן "עציון" ובאולפן מוצקין בחיפה.
בשנת 1911 עלה עם אשתו לארץ.
עבדו כפועלים חקלאיים ביהודה ובנגב, והוא גם עבד זמן ידוע בשמירה.
בשנת 1918 נאסר על-ידי התורכים והוגלה לדמשק אחרי שקיבל את האזרחות התורכית (ז"א התעתמן בכדי להשאר בארץ). בספרו "במאסר ובגולה" כתב על ענוייהם בדרך לדמשק ובמאסר שם ע"י התורכים.
בשנת 1919, אחרי כיבוש דמשק ע"י האנגלים חזר לארץ ושימש כמזכיר "הפועל הצעיר" בגליל.
בשנות 1921-30 היה מזכיר ועדת התרבות של הסתדרות העובדים בירושלים. הורה בגמנסיה "רחביה" בירושלים.
ארגן מקהלות פועלים ברחובות, גדרה, עקרון ועוד. שימש כמה פעמים בתור חזן לימים נוראים בבית הכנסת בגדרה וכן בהיותו בדמשק.
היה חבר ועדת השמות ליד האקדמיה ללשון העברית.
היה מורה ללשון העברית, לדקדוק ולסגנון המקרא בכתות הגבוהות בגמנסיה רחביה בירושלים בקורסי השתלמות למורי הגולה מטעם הסוכנות היהודית, למודי עם ע"י האוניברסיטה העברית בירושלים, בסמינר למורים מטעם הקיבוץ המאוחד בארנים ולמורי כפר נהלל.
מרצה בשעורי השתלמות למורים ולגננות בחופשת הקיץ, בכנוסי החברה לחבר המקרא ובכנוסי מורי סמינרים.
כתב מאמרים רבים בעניני לשון ודקדוק, מקרא ושירים ב"הפועל הצעיר", "הארץ" ועוד.
הדפיס ספרים: "במאסר ובגולה" (1918); קובץ שירים "במאבקים קראתי"; "ספר דקדוק העברית החדשה והישנה"; "עברית כהלכתה"; דקדוק" (בשותפות עם ד"ר כוכבא) לתלמידי בתי ספר תיכוניים; "מקרא ככתבו ולשון כתבניתה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ו). ועוד בעניני תחביר וסגנון שלא נגמרו. ספר שירים הופיע לאחר פטירתו.
עם הקמת המדינה המשיך להורות בסמינר, למורי-עם שע"י האוניברסיטה העברית, לחבורות מורים עבריים שהועלו ע"י הסוכנות היהודית מבתי ספר בגולה לשם השתלמותם בישראל. הרצה רבות בעניני לשון, דקדוק וסגנון ובקבוצות השתלמות, שהיה מארגן דוד בן-גוריון מתקופה לתקופה לעובדי משרד ראש הממשלה ומשרד הבטחון.
בירושלים הקים ספריה ראשונה לפועלים וביתספר ראשון לנוער העובד, אירגן תיאטרון פועלים. הוא שגילה את הורדהאוז בן-ציסי (ראה כרך י"א, עמוד 1847) באחת מישיבות מאה שערים והניעו לנצח על מקהלות.
בימי המצור בירושלים חש לעזרת המגינים על בית החלוצות ובניו בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים.
עם ראשית העליה ההמונית ראו אותו עובד בצדי דרכים ועושה להפצת הלשון העברית בקרב עולים.
היה מורה באולפן "עציון בירושלים.
נתן הרצאות ברדיו במחקרי הלשון והמקרא.
היה אחד היחידים המיוחדים, אשר סגנון לו משלו. סגנון של בטוי, סגנון של מחשבה וסגנון של יחס לתלמידיו ולחבריו. שקד לא רק על לשון כהלכה, כי אם גם על סגנון האדם היהודי, השואב ממקורות תרבות, שמקים בהם לצוות, שבין אדם לחברו. מטבעו נמנה על המאמינים באדם, בחיים, אמונה זו לא כבתה בלבו גם בשעות מרות של יאוש.
לרבים סייע בעצה ובהדרכה לעלות על "מסילת ההוראה.
נפטר בעפולה, י"ט טבת תשכ"ו(11.1.66) והובא לקבורה בנהלל, ליד קברה של רעיתו.
צאצאיו: ציונה (מורה וספרנית) אשת בנימין גליקסון (מהנדס חברת בית השיטה, קיבוץ); אראלה (מורה ועובדת סוציאלית מעולה) אשת אליעזר דלצן (עובד בהנהלת מרכז "תנובה"); יוסף-חיים (חבר קיבוץ "גבעת חיים איחוד" (אשתו