בגיל 17 הצטרף לבית"ר ובשנת 1932 עלה לארץ.
כאן הצטרף לפלוגת העבודה של בית"ר בחדרה ועבד כפועל בפרדסים ובבנין. בשנת 1936 עבר לתל-אביב ועבד בסלילת כבישים.
בשנת 1937 נתמנה למורה לזימרה בבתי הספר היסודיים ובתפקיד זה ממשיך לכהן עד היום.
למד והשתלם בהרמוניה ובקונטרפונקט אצל המלחינים יצחק אדל ודוד יעקובסון. הלחין כמאה שירי ילדים ומהם מושמעים ב"קול ישראל". השירים שנתחבבו ביותר על הילדים הם: "הפעמון", "שיר בית-הספר", "הרועה הגלילי", "תרנגולות בת-נוצה". ועוד. הוציא לאור שתי חוברות שירים ותווים. כן הלחין כחמישים הלחנות לפרקיתפילה לחזן ומקהלה.
שימש חזן בבתי כנסת שונים בארץ. משנת 1956 עד 1959 שימש חזן ומורה יחד עם רעיתו המורה הותיקה פנינה לבית הורן בעיר מלמו שבשבדיה. שביהם הנהיגו שם את לימוד השפה העברית כשפת דיבור חיה ובהכרה הספרדית. ערכו הצגות מחיי הארץ שהלהיבו את ההורים וילדיהם ונטעו בלבם את האהבה לארץ.
כשלוש עשרה שנה, משמש מורה לזימרה במוסד עלית-הנוער "ניצנים". לאחר שניבנה במקום ביתכנסת מפואר לנוער, חיבר ועיבד נעימות פרקיתפילה המושרים בשבתות ובמועדים על ידי הנוער. חניכי המוסד. כן הכין צוות חזנים מבין החניכים המצטיינים בקולות ערבים ומנצח בקביעות על מקהלת המוסד.
מנצח על מקהלת "רון-דור" המורכבת מאנשי בית"ר, אצ"ל ולח"י לשעבר.
לפני חמש שנים הוציאה המקהלה תקליט ארוך נגן הכולל 14 שירים מהשירים של ימי המחתרת. המקהלה הופיעה פעמים רבות בארועים שונים בכל רחבי הארץ והשתתפה בשתי זמריות. השירים מעוררים סנטימנטים עזים בלב קהל המאזינים ובמיוחד בלב אלה שחיו את תקופת המחתרות.
שימש קריין ב"קול ישראל הלוחמת" של האצ"ל.
גולת הכותרת בעבודתו המוסיקלית היא עבודתו כמנצח על מקהלת בית-הכנסת "בית-אל' שברחוב פרישמן בתל-אביב, המלווה אחת לחודש (בשבת מברכים ובחגים); את החזן המחונן אריה בראון . המקהלה מבצעת מיצירותיהם של גדולי המלחינים בשדה החזנות ומשל המנצח עצמו. התפילה הערבה מושכת אליה קהל מתפללים רב ותיירים. מבין יצירותיו שנתחבבו על הקהל יש לציין את היצירות "רם ונשא", "זמרו לה' בכנור", "בצאת ישראל", "אודך כי ענתני", "שמע ישראל" מהקדושה של מוסף ועוד.
צאצאיו: ברוך (פסיכולוג); שאר-ישוב (סטודנט לראית חשבון); הדסה . (יעקב רימון ).
צפורה וולפסון
(ראה ערכה בכרך עשירי, עמוד 3607) עוד בנעוריה גילתה נטייה לפדגוגיה. בגומרה לימודיה בבית-ספר תיכון, השתלמה בוורשה בסמינריון לגננות מיסודו של המחנך הנודע יחיאל הלפרין (ראה ערכו בכרך א') יחד עם שחקנית "הבימה" חנה רובינה , הסופרת האידית קדיה מולודובסקי ועוד.
בסיימה את הסמינריון עסקה במקצועה בגננת עברית בעיירת-הורתה גלוסק שברוסיה הלבנה.
במלחמת העולם הראשונה עברה לבוברויסק ושם טיפלה בילדי הפליטים. בשל תלאות המלחמה והמחסור עקרה עם שתי אחיותיה הקטנות לליפצק (מקום מרפא ברוסיה, פלך טמבוב), מקום מגוריו של דודה.
עלתה לארץ עם בעלה ירחמיאל וולפסון (ראה ערכו בכרך י' ובכרך זה) בשנת 1922.
עבדה בכפר-גלעדי בחקלאות, בסיקול אבנים ובעבודות חלוציות אחרות.
ב-1923 עבדה כמחנכת בירושלים אצל משפחת ד"ר י. ל. מגנס (לשעבר הרקטור הראשון של האוניברסיטה בירושלים).
ב-1924 עברה לפתח-תקוה וסודרה בהמלצתו של המפקח על רשת גני הילדים בא"י, יחיאל הלפרין . כמנהלת-גננת בגן-הילדים הדתי "נצח ישראל''.
ב-1928 הועברה לתל-אביב על-ידי הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי (ראה ערכו בכרך ג') מנהל מוסדות החינוך "נצח ישראל", כגננת מחוננת ב"גן הילדים ג' " (רח' קלישר 28) מטעם "המזרחי" ומאז ממשיכה לעבוד בגן זה (מבני עדות שונות), 40 שנה ללא הפסקה, בהתחבבה בשל מסירותה ונאמנותה וכשרונותיה הפדגוגיים על מאות רבות של חניכיה, שביניהם מצויים לא מעטים, הידועים בעולמנו הציבורי, הספרותי והאמנותי.
ל"גן" שלה יצאו מוניטין בקרב מחנכים, סופרים, משוררים, אמנים ואישים בעלי-שם, הרוכשים לו אהדה, כגון: ש. שלום, א. ברוידס, לוין-קיפניס, צבי שארפשטיין, ד"ר יום-טוב לוינסקי, פרופסור פישל