Volume 17

Page 5092

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

פאלק רייזנר (גרו בברסלאו), משפחת רייזנר היו גרים ברמת-גן); אשת פרבר ( גרו בברסלאו);

אשת ד"ר שיינין.

בשום מקור לא מצאתי שמות 4 הבנות והבעלים. גם בני המשפחה - נינים - לא זוכרים את השמות. שמות הבנים ושמות המשפחה של הבנות קבלתי מד"ר ישראל קלויזנר.

חמישים שנה אחרי פטירתו, פירסם נחום סוקולוב (ראה כרך ו', עמוד 2677) מאמר בשבועון "העולם", גליון נ"א, כ"ב כסלו תרפ"ה, בשם "רבי צבי הירש קאלישר". מדבר בהתלהבות ובחום מיוחד כאיש המכיר את ערך הנפטר: הרי זיו איקונין של זקן תלמיד חכם, אב"ד מתנדב, מחבר חיבורים וגביר לאחיו, מעין ר' מתתיהו שטרשון בווינה - קלסתר פניו, שראוי לקבוע לו מקום בכותל המזרח של היכל, הכבוד אשר לנו. ואם אנו נוסיף עוד את המלים "ראשון לציון", שתגי יפעה וזוהר - דיינו.

ומי יחקור לפלאי הטבע ?! ומי פילל שחדר עבודה קטן באחד הרחובות בטהורן ישמש כמבצר ומגדל עופל לדורי דורות ויעמוד בפני כל הנחשולים והרוחות הרעות!

ומי יבין לחקר ההשגחה ?! בתוך סביבת מתבוללים, מתבוללים למחצה, לשליש ולרביע, בתור אטמוספירה של "רבנים" מתרברבים המטיפים לטמיעה לאומית שבעקבותיה תקונים בדת וטמיעה דתית ובימי דלדול רוחני גדול וטשטוש הרגשת ישראל סבא גדל האיש, הגאון - הצדיק - הפילוסוף - הממציא הגדול, שהכניס תוכן לחיים וצר להם צורה כה נהדרה ונפלאה.

ועד שלא שקעה שמשה של מערב אירופה זרחה שמשו של גאון הרוח והמעש. קם המושיע לאובדים ולנדחים.

שלושה היו נושאי התקופה הראשונה לחיבת ציון - אמרנו במבואינו. אולם כ"ראשון לראשונים" ינון שמו של רבי "צבי הירש קאלישר" לעד בתוכנו.

במעשיו הנצחיים נעשה לנצח. אישיות - כל בה.

ב"הצפירה", גליון ס"ט, ח' ניסן תרנ"ה (1895), כותב פאביוס מיזעם מלייפציג מאמר בשם: "הציבי ציונים": ביום מנוחה (שבת הגדול הבעל"ט) תמלאנה מאה שנים ליום הולדת "הראשון לציון", הרב הגאון המפורסם ונודע ביהודה, רב צבי הירש קאלי שר זצ"ל.

"האיש היקר הגדול והדגול מרבבה הזה, היה הראש והראשון, אשר עוד בשנת תק"צ (1830), הרה

והגה את הרעיון הנעלה, והקדיש לזה מבחר ימיו וכוחותיו עד יומו האחרון, לעשות התחלה ע"י הת ייסדות קולוניות (מושבות) בארץ-ישראל. הוא היה הראשון לראשונים , אשר החזיק ברעיון הנשגב, לזרוע ולנטוע ולעבוד את האדמה ביגיע כפים, ולהחיות ולכלכל בכבוד ונחת רוח את נפשות משפחתם בארץ אבותיהם.

"ומחזה נפלא הוא באמת, איש המופת הזה בדורו, הגאון התלמודי והירא והחרד לדבר ה', וכצדיק גמור רק באמונתו וקדושתו ופרישתו הי כל ימיו, לא חת ולא זע מחמת כל המתנגדים ממפלגות שונות (החרדים מהרבנים, והמשכילים והחסידים ובעלי החלוקה בא"י) וישא נס-ציונה ודגלו עליו אהבה ליסוד המעלה ולמצוא מקום מנוס ומפלט לכל נדחי ישראל בשלום ירושלים, ע"י הכנות כל האמצעים והמכשירין, המפנים דרך ישר ונבון! - זכרון לה הצבו ל חמדת ישראל קדוש הוא לכל יודעיו ומוקיריו מאז: וחובה קדושה, ביהוד לכל חובבי ציון, לעשות אזכרה לנשמת הגאון הגדול הזה בשבת הבעל"ט, למלאת מאה שנים ליום הולדת המעש הראשון והפועל בצדק לטובת ישוב א"י וליסוד המעלה.

בקשר עם ארכיונו של הרב קאלישר לא נשתמר ברובו הגדול. ר' שמואל צבי ולטסמן מקאליש שחקר ודרש בענין עזבונו, מוסר, שארגזים שלמים של כתבים, רשימות, מכתבים והעתקות נשרפו בזמן מלחמת העולם הראשונה. חלק קטן נשתמר על ידי ר' חיים יוסף יפה (המטיף הידוע של "חובבי ציון", שנודע בכינוי "המגיד מוועקשנה"), שקיבל אותו מבנו של הרב יהודה ליב קאלישר ומשפ"ה. ר' ח.י. יפה לא הוציא את הכתבים מידיו לאחר שלא הדפיס את הספר "דרישת ציון". בשנת תרנ"ה (1895) רצה הסופר אברהם משה לונץ (ראה כרך ראשון, עמוד 46) להדפיס ב"לוח ארץ-ישראל" את תולדות הרב קאלישר, למלאות מאה שנה להולדתו, ופנה אל הרב י.ל. קאלישר בבקשה לשלוח לו כתבים וזכרונות על אביו. ר' י.ל. קאלישר שלח ללונץ זכרונות וידיעות מחיי אביו אבל החומר לא הספיק ללונץ. ב"לוח ארץ-ישראל" לשנת תרנ"ו, ירושלים תרנ"ה, פנה לונץ בקריאה לשלוח לו מכתבים וזכרונות על הרב קאלישר, אולם לא קיבל את החומר הדרוש ומוכרח היה להסתפק בחומר הקלוש שקיבל לכתיבת תולדות הרב קאלישר . ר' י.ל. קאלישר פנה בשנת תרנ"ז (1897) אל ר' חיים יוסף יפה הנ"ל, שישלח את מכתבי הרב קאלישר שהיו בידו, אל א.מ. לונץ ל

APA citation

Tidhar, D. (1968). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 17, p. 5092). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/17/5092