הורביץ) להציל את העולים החדשים שגרו בבנין ליד בית החולים הצרפתי בעג'מי ביפו (שם נהרגו כמה עשרות עולים). דרך מסוכנת עברו עד שהגיעו למקום והצליחו להציל מספר אנשים.
חבר תנועת העבודה.
בשנת 1922 נשא לאשה את אהובה (ליבה) בת יצחק מרדכי גולדצוויג (ראה כרך שני, עמוד 715) ואמה שרה חיה בת שלמה יונה. הסבא ר' יעקב מאיר גולדצווייג, הרוקח הידוע בנוה שלום ביפו, ששימש גם כרופא בלי דיפלומה. (ראה כרך שני, עמוד 883).
מקצוע הנהגות שלמד היה בימים ההם מבוקש בכל מקום. בפרט נהג שידע לנהוג במכוניות גדולות. ומשכורות גבוהות שולמו אז כדי להשיג נהג כזה.
עד שנת 1924 עבד אצל הלפרין הנ"ל ואח"כ עבר לעבוד ב"קדימה", חברה פרטית להסעת תיירים ולתחבורה בין-עירונית. לאחר תקופה קצרה פתחו שניים מהשותפים של משרד "קדימה" משרד נסיעות חדש בשם "אקספרס". התחילה התחרות בין שני משרדים אלה שהביאה לידי הגדלת המשכורות, וכך עבר לעבוד ב"אקספרס".
בשנת 1926 רכש לו מכונית סטודיבקר וניסה את מזלו באופן עצמאי. ע"י חברת הנסיעות "קוק" מחברת "סטודיבקר" נתקבל לעבוד כנהג פרטי אצל הגב' ניוטון מחיפה בנובמבר 1926. היא היתה אנגליה נוצריה פרו ערבית והיתה ידועה בשנאתה ליהודים. עבד אצלה כשנתיים. עבר עם משפחתו לירושלים ונתקבל לעבודה בחברת "קדימה".
בעיקר עבד עם תיירים במרחבי הארץ וארצות המזרח התיכון.
כשפרצו מאורעות תרפ"ט (1929) עבד מטעם ה"הגנה" בצבא הבריטי במכונית הסטודיבקר של חברת "אכספרס". נשלח לעבוד עם הגנירל גרוס במפקדת הגנירל דובי, ראש הצבא בא"י ובעבר הירדן בימים ההם. 6 חדשים היה נהגו האישי. בנסיעותיו עם הגנירל גרוס ביקר בכל הכפרים הערביים, בחברון, באר-שבע ובמקומות רבים אחרים, שאליהם לא העיז יהודי להגיע, ומובן שעל המצב שם מסר תמיד להגנה. קשרי הידידות שקשר עם האנגלים היו לתועלת ברבות הימים, כאשר באמצעותם יכול היה להשיג תחמושת למען ה"הגנה". יום אחד נתבקש ע"י ה"הגנה" להשיג בצבא הבריטי כדורי אקדח איתות מצבעים שונים, ומילא בקשתם. חברת "אכספרס" על מכוניותיה עמדה תמיד לשרות ה-"הגנה". אחד מפעיליה אשר עמד אתם בקשר בימים ההם, היה סעדיה קירשנבאום ז"ל ולפקודתו עמד באותו יום כאשר נערכה התנפלות ערבית בסביבת רוממה ובית-וגן. הגיע עם חבריו ליד בית החולים "שערי-צדק" וההתקפה היתה בכל תוקפה, אך הצליח לעבור במכוניתו בינות לכדורים כדי לאסוף לבית החולים את יענקלה גזלן, אשר נפצע פצעים אנושים והעביר אותו לבית החולים. חזר למקום ההתקפה וראה כי המשטרה כבר הספיקה להגיע, ומאחר שהחזיק ברשותו אקדח וכדורים, מיהר לצאת מן המכונית ובריצה נכנס לסימטאות של שכונת אבו-בסל (ליפקין), מול בית החולים "שערי-צדק", החביא את האקדח וחזר למכונית. השוטרים שאלו אותו מה מעשיו במקום ? ענה להם שבא להעביר מכאן פצועים, ענו לו, כי לקחו מכאן את כל הפצועים. חזר על עקבותיו ואסף את האקדח והכדורים שהחביא.
למחרת היום העביר פצועים מהמאפיה של אנגל לבית החולים. הגישה למקום היתה קשה מאד, לאחר מאמצים לא מעטים הצליח לחדור פנימה. הערבים הרגישו בו והתבצרו ממול הכניסה לבית-וגן, כאשר במכונית כבר היו פצועים אנושים. הזהירו אותו כי הערבים מחכים ליציאתו מן המקום. לא היה לו הרבה זמן לשקול, כי הפצועים נאנקו מרוב כאבים ואסור היה להפסיד זמן. הערים עליהם ועבר במהירות גדולה את מקום הסכנה כשרק הכנף האחורית של המכונית נפגעה.
רבים היו המבצעים שהוטלו עליהם ובמקומות שונים מסוכנים. יום אחד נקרא יחד עם חברו אבר הם מילשטיין לשכונה מאה שערים, מול תחנת הבנזין "פז" ("של" לשעבר). הוא נהג במכונית ומילשטיין , אף הוא נהג מקצועי, ירה תוך כדי נסיעה באקדח המאוזר ופגע והרג ערבי כושי, אשר הלהיב את הכנופיה הערבית, וכך הבריחו את הכנופיה כולה לחדור לשכונות היהודיות. המשטרה רדפה אחריהם, אך לא הצליחה להשיגם ולגלות את זהות המכונית, כי כיסו את לוח המספר בחתיכת בד.
בשנת 1933 הוחל בארגון כל משרדי הנסיעות, כולל מוניות לאוטובוסים, לקואופרטיב אחד גדול. היה בין מייסדי "אגד" ויחד עם החברים האחרים, עברו תקופה קשה כשרבה התחרות בין "אגד" לבין שירות המוניות והערבים גם יחד. משכורתו היתה זעומה, לכן החליט למכור את זכותו בקואופרטיב וקנה מכונית משא, כדי לעבוד כעצמאי. הקים ארגון של כ-120 נהגים מכל השכבות ומכל המפלגות ואף הסתדרות העובדים נתנה ידה לארגון זה. קראו לו "ארגון הנהגים".
בכ"ז ניסן תרצ"ו (19.4.1936) פרצו מאורעות 1936. מרצחים ערבים התנפלו על שני יהודים, שעברו לרגל עבודתם בטול-כרם, ורצחום נפש. באותו יום התנפל המון ערבי משתולל על יהודים עוברים ושבים ברחוב יפו בירושלים, ורצחו ששה-עשר איש מהם. בראש המרד הערבי עמד "הועד העליון" ובראשו המופתי של ירושלים חג' אמין אל חוסייני (אל-אסמר, שם משפחתו הנכון). הם נעזרו בנשק ובכסף שהובא מחוץ לארץ ובהדרכת מדריכים מומחים, גרמנים ואיטלקים. הנשק הובא בסתר דרך גבולות סוריה ומצרים.
ביפו הכריזו מנהיגי הערבים על שביתה בנמל יפו וקראו להחרים את מוסדות הממשלה. זרקו פצ