Volume 18

Page 5333

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

המהפכה הבולשביסטית עד שהגיעה בשנת 1925 לא"י, וקיימת בתל-אביב עד היום ומנוהלת על ידי בתו הנ"ל, היתה והנה אחד המפעלים החלוציים בשטח החינוך והספרות לבני הנוער - אשר כל כוונתו היתה להגיש לילדי ישראל את הטוב והיפה שבספרות העולם, ולזיין את בתי הספר העברים בספרי ומכשירי לימוד משובחים הן בתוכנם והן בצורתם כמפעל ראוי לשמו של "רבי הלל זלטופולסקי".

ביתו שימש הן בקיוב, במוסקבה ובפריז - בית ועד לגדולי התורה, חכמים, סופרים וחברים בתנועה הציונית.

בשיחת חברים, שלא היתה מעולם שיחת-חולין לבד, כ"א שיחת תלמיד-חכם מוגדשת בדברי תורה ודברי סופרים, בעיונים דקים ומשפטים שנונים, ותמיד גם מלבבת בהומור שנון וקולע.

עם השתלטות המשטר הבולשבי ברוסיה עברו עליו צרות רעות רבות עד שנמלט תחילה לקושטא ומשם לפריז וללונדון, ולבסוף התיישב בפריז. וגם פה עמד לו עברו הפיננסי ברוסיה, כשרונו וקסמו האישי הרב ופתח לפניו את דלתות המוסדות הפינאנסיים הצרפתים החשובים ביותר ותוך זמן קצר הקים בזה אחר זה עסקים רחבי היקף וגדולי מידה בחריצות נפלאה, עד שממשלת צרפת הכירה בו בתור כוח יוצר כביר וכבדתו בתואר "אביר לגיון הכבוד".

נרצח ע"י רוצח מטורף, אשר ירה בו בפריס (צרפת) ביום י"ב כסלו תרצ"ג (11.12.1932) ומיד אחרי זה התאבד היורה בעצמו.

בתיה מקוב

נולדה בבריסק, בשנת ת"ר (1840).

לאביה תנחום אפפל.

קיבלה חינוך מסורתי וכללי.

נישאה לאברהם מקוב.

ניהלה עסקי מסחר בהצלחה.

בשנת תר"ן (1890) כשבאה לרגלי מסחרה לורשה שמעה על יסוד החברה "מנוחה ונחלה" במטרה לרכישת נחלאות בא"י.

על "חובבי ציון" שמעה, אבל חשבה שזו "חברה של צדקה". כשהבינה שמטרת "חובבי ציון" היא לטובת עליה לא"י ובניינה, ואחרי שחזרה לביתה, שוחחה עם בעלה, ואמרה לו: החלטתי לחסל את העסקים שניהלה בעיירה, במטרה לעלות לא"י, ושאלה אותו: מה דעתך ? בעלה חשב שהיא מהתלת בו, וענה לה : היצאת מדעתך ? והיא ענתה לו במנוחה ובשקט, כדרכה: "אילו יצאתי מדעתי, הייתי מוסיפה לשבת כאן, עד אשר ישדדו הגויים את רכושי ויקחו את בנינו לעבדים ואת בנותינו לשפחות..."

אחרי שנוכחה שדעתו לא נוחה ממעשיה, עשתה על דעת עצמה. נסעה שוב לווארשה, קנתה על שמה חלקת אדמה בחברת "מנוחה ונחלה". כששאלו אותה בחברה - אם יש לרשום את החלקה גם על שם

בעלה ? ענתה ואמרה : "סיר הבשר במצרים יקר לו מירושלים"..., וכשחזרה לביתה התחילה לחסל במרץ ובזריזות את עסקיה.

בעלה שכל ימיו לא התערב בעסקיה, התעורר, הקים את כל קרוביו וידידיו נגד אשתו וגם הזמינה לדין תורה לפני הרב. שם טען כי אשתו - דעתה "נטרפה עליה", ודרש למנות עליה אפיטרופסים... היא פנתה אל הרב ואמרה: "לפי דין ישראל, אשה

שנטרפה דעתה עליה, בעלה פטור ממנה בלי גט, ובכן, בעלי פטור ממני, וממילא גם אני ממנו..."

לא עברו ימים מרובים, לקחה את בניה ובנותיה ונסעו לא"י ולא חזרה אל בעלה כל ימי חייה. הוא נשאר בגולה ולא התפייס עם אשתו.

המושבה אשר נוסדה ביום ט"ו אב תר"ן (1890) על ידי חברת "מנוחה ונחלה", היתה רחובות וכשבאה למושבה, עוד לא הוחל בנינה. כל חברי "מנוחה ונחלה" נשארו עדיין יושבים בבתיהם בחוץ-לארץ. והיא היתה הראשונה, שנאחזה בנחלתה להכשירה, לעבדה ולבנותה. אחריה בנו אחרים (ראה להלן).

בפרטי-כל האסיפה הכללית הראשונה המייסדת בי"ט בכסלו תרנ"א (סוף 1890), השתתפה וכן בתור ב"כ אחיה הירש אפפל בבחירת הוועד הראשון למושבה ע"י 16 חברים בעלי 10,620 דונם אדמה. לה היו 240 דונם.

דעתה נשמעה באסיפה ולדבריה הקצרים, שנאמרו בשכל רב, הקשיבו המתיישבים הראשונים בקשב רב. היא גם בחרה בחברי הוועד הראשון אבל לא נבחרה: סוף-סוף לא היתה (בימים ההם) אלא אשה... אולם חברי הוועד ידעו כי דעתה ושכלה שקולים כנגד דעתו ושכלו של כל אחד מחברי הועד, אף שהיתה גדולה בשנים מכולם, אבל מנוסה מכולם. ותמיד היו מטכסים עצה עמה בשאלות החשובות שעמדו על הפרק.

מפליא הדבר, בתיה הסוחרת נהפכה למהנדסת ולקבלן בניין. בעצמה ובעזרת ילדיה, בנתה את הכבשן בסביבה, מקום שריפת הסיד. בחרה את הסחורה, השגיחה על המשקל ועל ההובלה, מן הבוקר עד הערב עמדה ליד בניה שכיבו את הסיד, ועזרה להם

APA citation

Tidhar, D. (1969). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 18, p. 5333). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/18/5333