בשנת תרפ"ה (1925) נסע לארץ ישראל והשתתף שם בחגיגות פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר שביקר בכל הארץ חזר לפולין מלא התלהבות על הנעשה בארץ ישראל.
כשחיים נחמן ביאליק היה בבנדין בשנת תרצ"א (1931) וביקר בבית-ספר הנ"ל, הביע את השתוממותו ואת הערכתו על רמת הלימודים הגבוהה והחינוך הציוני הטוב שקיבלו בו התלמידים.
חוץ מעבודתו זו השתתף באופן פעיל בכל עבודות המפלגה ובשנת תרפ"ט (1929) נסע בתור ציר לשווייץ בכדי לייצג שם את מפלגתו בקונגרס הציוני. בקונגרס הזה נבחר לחבר הוועד הפועל של הסוכנות היהודית.
היה ממייסדי המשרד הא"י בבנדין במטרה לאחד את כל הרוצים לעלות לא"י ולעסוק שם בחקלאות. תיכנן תכנית של קניית נחלאות בא"י לפי קבוצות.
בתור יושב ראש "המזרחי" השתתף באופו פעיל בכל המגביות בשביל הקק"ל וקרן היסוד והן בשביל מוסדות "המזרחי". ביתו שימש תמיד בית ועד לשליחי המגביות (הרשל פרבשטיין, לייב יפה , הרב רובינשטיין ואחרים).
חוץ מעבודתו בשטח הציונות הדתית השתתף בכל תחומי החיים הציבוריים בעירו וכיהן כחבר ועד בכל מיני מוסדות ורשויות, כגון ועד הקהילה היהודית, לשכת המסחר, אירגון הסוחרים, הגימנסיה היהודית ע"ש שמעון פירסטנברג וכו'.
היה לוחם נמרץ בעד צביון דתי-לאומי בכל פעולותיו.
גם לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה לא נטש את הרעיון הציוני ולא הפסיק את עבודתו. הוא היה בקשר תמידי עם אירגונים ואישים ציונים בחוץ לארץ.
בשנת תש"ג (1943) קיבל ממרכז "המזרחי" העולמי דרך שווייץ דרכון בוליבאי עבורו ועבור משפחתו, כדי שיוכל להציל את נפשו. הגורל רצה אחרת.
ב-א' באב תש"ג (2.8.1943), ביום חיסול הגיטו ב-א'באב תש"ג (1.8.1943) ביום חיסול הגיטו נרצח ע"י הנצים ביחד עם רעיתו באותו היום בתאי הגזים.
צאצאיו: מגר. זאב בוכווייץ (ת"א); משה ז"ל (נרצח באושביץ, 5.7.44); חוה אשת מרדכי ליכ טנשטיין (לינדין, אנגליה).
יוסף רובננקו
נולד בדוינסק (לטביה) בשנת תרמ"ג (1883). לאביו נחום מנחם רובננקו (חבר הקהילה היהודית בדוינוק לפני מלחמת העולם הראשונה) ולאמו חיה ריבה. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה בעירו ובריגה בעל תעשייה בענף משקאות חריפים וקלים.
היה פעיל באירגון ציוני, אחרי הצהרת בלפור בעיקר.
פעל במוסדות ציבוריים וסוציאליים בעירו. בשנת 1907 נשא לאשה את רבקה בת רפאל-מאיר ברקן (נפטרה בתל-אביב, ו' כסלו תש"ט והובאה לקבורה בקרית שאול).
היה הראשון שהקים תעשייה יצרנית למשקאות קלים בתל-אביב (ביפו נוסד ביח"ר למשקאות פרימיטיבי ע"י משפחת פוטרמן בשנות העליה השניה. בשנת 1912 קנה את בית החרושת הזה דוד צבי קיפניס , ויצר משקאות קלים רגילים במשך 34 שנים - עד שביום אחד נהרג בתאונה. ראה את הערך שלו בכרך ראשון, עמוד 160).
מייסד הקיוסק הראשון לממכר משקאות קלים ברחוב הרצל פינת שדרות רוטשילד (מולו היה קיוסק - שהיה הראשון בתל-אביב של המנוח סגל, בו מכרו כל מיני ממתקים, פירות וכו'). הוא גם הקים בית חרושת מודרני למשקאות קלים בבקבוקים וסיפונים, ואח"כ תעשיה מיוחדת למשקאות "צמפיון" בבתים.
היה ממניחי היסוד ותורם חשוב לבניין בית הכנ