הצטרף עם הקבוצה הרומנאית למייסדי דגניה א' (אום אל-ג'וני, עמק הירדן, בי''ח כסלו תר"ע 1.12.1909). השתתף בבניין המשק ופיתוחו ובעיצוב דמות החקלאית העברית החדישה.
בעת ובעונה אחת היה פעיל ב"הפועל הצעיר".
בשנות מלחמת העולם הראשון (ב-1914) נשא את חלקו עם יתר חברי דגניה א' בסבל נגישות השלטון התורכי, ובעזרה לגולים ולאסירים היהודים.
גוייס לעבודות כפייה של הצבא התורכי.
זמן מה שמר במושבה רחובות. בשנים 1917-18 היה פועל בבן-שמן, חולדה ובמקוה ישראל.
בשנת 1918 נשא לאשה את הדסה בת ברוך (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 5389) ורחל אוסטרית מבורך (ראה את הערך שלה בכרך ט"ו, בעמוד 4754) אוסטרובוסקי-מבורך. עם בוא "ועד הצירים" (הקומיסיה הציונית) בראשות ד"ר חיים ויצמן ז"ל לא"י, ביום כ"ב ניסן תרע"ח (4.4.1918) הוטל עליו מטעם "ועד הצירים" לערוך סקר של אדמות צפון הנגב.
בשנת 1920 בהיותו מזכירו של העסקן הציוני יצחק ליב גולדברג (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, עמוד 483) יצא בשליחות לרוסיה, וכעבור כמה חדשים נאסר שם ע"י "הצ'יקה". לאחר חקירה ממושכת שוחרר, ולאחר כמה חדשים הצליח לעזוב את רוסיה באופן בלתי ליגלי בחצותו ברגל את הרי קאוקז, בעמדו בראש קבוצת צעירים. בהגיעם לקושטא (תורכיה) עזר להעלותם לארץ.
בשובו קיבל על עצמו את הנהלת החברה "הבונה" בירושלים. וניהל עבודות בנין בשכונת תלפיות והמוסד "פורת-יוסף" בעיר העתיקה. כאשר התפרקה החברה כעבור שנתיים, המשיר בשטח זה גם בת"א עד אשר נתקבל לחברת החשמל עם ראשית הקמת המפעל על הירדן - נהרים - בשנת 1927. משם הועבר למשרד הראשי לחיפה, ואח"כ לת"א עם הקמת תחנת הכוח "רידינג" (1937-39).
חזר שוב לחיפה עם הרחבת תחנת הכח בחיפה עד שנת 1949. ושוב הועבר לתל-אביב עם הרחבת תחנת הכוח "רידינג", והמשיד לעבוד שם עד שנת 1957, כשהגיע הזמן לצאת לגימלאות - לאחר 30 שנות עבודה מאומצת מלאות תוכן ועניין.
בתל-אביב וביחוד בחיפה היה חבר פעיל ב"הסתדדות הציונים הכלליים".
בתקופה הקצרה עד לפטירתו ערך סקרים במפעלים מטעם משרד הפיתוח ואירגן את בעלי המגרשים בככר המדינה לשם קביעת המדידות (הפרצלציה) של הקרקע.
נפטר בתל-אביב, בכ"ח אייר תשכ"ד (10.5.1964).
צאצאיו: (שושנה - בתה רחל נקטר); עמנואל (חבר קיבוץ "מעגן מיכאל" (רעיתו: רעננה בת העו"ד ד"ר קנר. בניהם : יונתן, ענת).
מרדכי יעקובוביץ
נולד בפרנקפורט, ז' תשרי תרפ"ט (21.9.1928).
לאביו לוי יצחק יעקובוביץ (ולאמו לאה בת יעקב קויאטקובסקי. בילדותו עלה בשנת 1933 לארץ.
קיבל חיבור מסורתי וכללי.
כל השנים חבר ההגנה, פלמ"ח (1945-47) ובמלחמת העצמאות בצה"ל (1848-60).
רב סרן במילואים.
כתב עשרות מאמרים בנושא בטחון ומים.
חיבר ספרים : "מפלמ"ח עד צה"ל" (הוצאת "עמיחי") ; "לוחמים מספרים" (הוצאת "ניב"); "אדם ולוחם" (הוצאת "ניב"); "בשירות קבע" (הוצאת אחיאסף"); "מפלמ"ח עד סואץ" (הוצאת טברסקי); "מים לחיים" - אלבום (הוצאת "מסדה").
כיום, דובר חברת "מקורות".
מוזמן הרבה להרצאות, לערבי ראיונות וכו'.
בהרצאה שנשא זה לא כבר לפני חוג של אנשי הסברה ויחסי ציבור - אמר: "פעולת ההסברה הראשונה בעולם בוצעה ע"י הנחש, שהצליח לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת... והדובר הראשון בעולם מי היה ? אהרן, אחי משה. שהרי נאמר: "ודיבר הוא לך אל העם והיה לך לפה".
כאשר נשאל, מה יקרה אם "מקורות" תחדל יום אחד לספק מים ? השיב בציטוט מדברי הנביא עמוס : "ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים בצמא"...
חבר האיגוד הישראלי ליחסי ציבור.
חבר איגוד העורכים.
חבר חוג הדוברים.
דוד (דוקא) אס
נולד בתל-אביב, י"ג אב תרצ"ו (1.8.1936)).
לאביו יעקב אס (ראה את הכרך י"ז, עמוד 5173) ולאמו שרה בת שבתיאל דייטש.