Volume 19

Page 5589

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ב-1919 הוזמן לעבודה באפ"ק (בנק אנגלו-פלשתינה. כיום הבנק הלאומי לישראל בע"מ) סניף ירושלים, שם נשאר עד 1952 וקיבל פנסיה.

ב-1922 נשא לו לאשה את ויקטוריה לבית שמחה (גננת בהסתדרות המורים בישראל).

ב-1937 התנדב להגנה ולמשמר העם למרות גילו.

חבר ועד ארגון יד לבנים סניף ירושלים וגזברו; מטפל בעזרת אלמנות ויתומים של המשפחות השכולות מחוסרות אמצעים .

ב-1947-1938 ניצל בכל שנה את חופשתו לניהול מו"מ לשם קניית הזכיין למרחצאות "אל חימה" ליד טבריה מידי בעליו סלימן ביי נסיף שהיה פעם מראשי מועצת בנק קומרסיאל דה פלשתין ואח"כ היועץ של ממשלת המנדט שהעניקה לו למשך שלושים שנה עם תקנון על פעולות שעליו לבצע בתקופה זו. מביקור נימוסים ראשון הוזמן לבוא בכל יום לשיחה על ספל קפה, ולא היסס לגלות באוזניו שעליו להכניס בהנהלת הזכיון גם מספר יהודים כי ההתחייבויות כבדות והוא (כבן 83) לא יוכל לשאת בעול.

בראשונה סירב לשמוע עצות דומות, אבל במשך הזמן התחיל להתרגל לשיחה והודיע שעליו לשוחח עם שני בניו המנהלים את העסק, וגם הם בסירוב דומה ; אך לאחרונה, בנובמבר 1947 כאשר באתי להיפרד ממנו דיבר אלי לאמור: הידעת שהיהודים שלך כבר הציעו לי 600 אלף לירות שטרלינג עבור המפעל ? וזה אחרי שהוא הצליח לשכנעו שבלי מלון ממדרגה ראשונה לא יצעד המפעל קדימה וכתוצאה מכך נבנה המלון בן ארבע או חמש קומות וזה היה שכרו של המתווך והיועץ, בימי החופש שלו.

לפי עצת המנוח יוסף חכמי (חכמישווילי , מי שהיה מנהל ברקליס בנק בת"א. ראה את הערך שלו בכרך א', עמ' 87) מסר להנהלת הקק"ל שקיבלה באהדה את הדברים ב-24.11.1947 והודתה על המעשה וביקשה לחזור בעוד שבוע שבועיים ועם הצהרת ארה"ב מיום 29.11.47 נתבטל העניין.

ב-1955 תיכנן והציע למר שביב (שהיה עסוק בתכנון אב לבירת ישראל) כביש לעלות ברכב להר ציון שמלא תמורת הכותל המערבי וזה אישר את תכניתו והכביש נעשה כיוזמתו בלי שינוי התוכנית.

בתקופת כהונתו בבנק לאומי לישראל בע"מ, רשמוהו הלקוחות בספר הזהב של הקק"ל לאות הוקרה על יחסו האדיב והלבבי עם כל הבאים במגע ומשא עמו.

צאצאיו: אשר (מסעוד); אוריאל חי, אהרון. הבכור אשר נפל במלחמת הקוממיות ב-1948 (כ' תשרי תש"ח) במינארא, שבצפון. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בראש פינה (ראה את הערך שלו בכרך זה).

ראה בעמוד 4735 בספר זה, את תמונת אמו רבקה ז"ל וכן את ערך בנו אשר ז"ל, בעמוד 5674.

יצחק גולדברג

נולד בעיירה פלוטניצי, על-יד פינסק (רוסיה) בשנת תרל"ב (1872).

לאביו יעקב חיים הלוי ולאמו שרה בת יעקב.

בשנת תרל"ד (1874) כשהיה בן שנתיים, עלה עם הוריו, אחיו - יוסף, לוי, יצחק וחיה לארץ. אביו חזר לרוסיה במטרה למכור את הרכוש. והוא עם אמו נשארו בארץ. האב מכר את הרכוש ב-12 אלף רובל. בשובו לארץ, נפטר באניה וגופתו נזרקה לים, ורק 400 רובל החזירו. השאר נעלם.

בכסף שנתקבל קנתה האם חצי חלקת אדמה במושבה פתח-תקוה ביסודה (1882).

קיבל חינוך מסורתי במושבה.

בתור מקצוע נוסף לעבודה בפרדסנות, בחר בסנדלרות היות וחסרו אז בעלי מקצוע.

נשא לאשה את זלדה בת אברהם אבא למפרט.

ב-תרס"ה (1905) נטע כרם ענבים. כעבור כמה שנים נתקבלה פקודה מהבארון רוטשילד - לעקור את הכרמים במושבה. מאז היה בין נוטעי הפרדסים הראשונים במושבה. את הפרדס נטע בחורף והביא אבנים עבור בניין הבאר. בדרך קיבל מכת שמש, וסבל במכאובים איומים. רופא לא נמצא בסביבה.

אחרי שהבאר הוכנה לתת מים, ואחרי שלא היו אז מוטורים וכו', רתמו את הסוס לסביבון תיבות מים, שהיה מסתובב מסביב לבאר, התיבות היו מתמלאות מים, וכשהגיע מעל פתח הבאר שפחו את המים וחזרו ריקם לבאר. ובדרך זו, היה מכוון את המים להשקאת הפרדס וכו'.

יצחק היה חוזר מעבודה קשה של כל היום, ובערבים היה מקדיש מזמנו לבית הכנסת ולענייני ציבור.

בשנת 1911 נבחר לוועד המושבה והיה חבר בוועד הרבה שנים. פעמים נבחר לראש ועד המושבה.

היה בין מייסדי אגודת "פרדס" ביפו.

ב-1914 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, החרימו התורכים את הצינורות להשקאת הפרדסים, והביאו לחורבן הפרדס.

לעזרת התורכים נוספה מכת הארבה הכבדה בש

APA citation

Tidhar, D. (1971). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 19, p. 5589). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/19/5589