דות. הפרדסים, הכרמים וכו' שממו להחריד, הישוב כולו נזעק לעזרתה. קבוצות קבוצות בני נוער קמו לעזרת האיכרים במלחמה זו. היו חופרים שיחים, להעביר אל תוכם את הגזם המסוכן ביותר והיו מכסים אותו בעפר.
כשהחלו החיפושים אחרי אנשי "נילי", נאסר מוכתר המושבה משה פנחסוביץ (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, בעמוד 326) ואז קיבל עליו את התפקיד הקשה והמסוכן הזה בימים ההם.
נפטר בפתח-תקוה, ז' אלול תשי"ז (3.9.1957).
צאצאיו: פרידה ז"ל (בילדותה); ישראל ז"ל (בילדותו); יעקב ז"ל (נפטר בן 14); יוסף ז"ל (ראה בכרך זה); שרה אשת משה אהרן פייקוביץ (ראה את הערך שלו בכרך רביעי, בעמוד 2010); אביגיל אשת מיכאל אקרמן ז"ל; אברהם (ראה בכרך זה); דוד (ראה בכרך זה); חיה אשת שלמה שוגורינסקי שי; רפאל (ראה בכרך זה).
אליעזר רגב (גרביצקי)
נולד בווארשה (פולין), ה' בשבט תרס''ד (1.1.1904).
לאביו משה (עסק במסחר, ואת עתותיו לאחר יום הטרדות נוהג היה לבלות בחברת חסידיו של הרבי מסלונים) בר' שלמה גרביצקי (יליד קוברין, תלמיד חכם וסוחר) ולאמו שרה בת אהרן בריסקין (ילידת סלונים).
למד בחדרים ובישיבה בבית המדרש למורים בהנהלתו של המלומד הרב ד"ר ש. א. פוזננסקי בווארשה. בשנת 1913 נאשם מנחם מנדל בייליס ברצח הילד הנוצרי יושצ'ינסקי למטרה דתית יהודית, כדי להשתמש בדמו. המשפט נערך בקיוב. הנער אליעזר נתגלה אז כנואם חוצב להבות ו"תובע כללי", הרב את ריב האנטישמיות מבני "מצוק", זה הכומר מעלילת הדם.
היה חבר בקיבוץ בורוכוב בלודז' בתקופת תנצה ופרומקה.
בגיל צעיר היה כבר פעיל בתנועת "צעירי ציון".
היה חבר מרכז פועלי ציון בפולניה. ביוזמתו הביא לאיחוד התנועה החלוצית בין "החלוץ הצעיר" לנוער "פועלי ציון", "יסוד פרייהייט".
באביב שנת 1921 עלה לארץ, היה הצעיר בקבוצת חלוצים וחלוצה אחת. היה בין הבוצרים בכרמי זכרון יעקב, עבד בכבישים, בביצות "כבארא". בעתלית חלה בקדחת. חבריו המבוגרים ממנו העלו אותו על ספינה ובדרך טריאסט - הביתה.
בעירו הוא עומד על ערשה של תנועת "החלוץ הצעיר", ההולכת וקמה בפולין.
בדצמבר 1924 הפליג עם כל בני משפחתו לארץ.
ממשיך בלימודיו הפדגוגיים בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים. כרבים מתלמידי הסמינר מתקיים אף הוא על חלוקת המזון.
חלפה תקופת הלימודים ובאו ימי המעשה וההגשמה.
היה בין גואלי אדמת גבעת ברנר ע"י רחובות.
בשנת 1928 נתקבל כמורה בגבעת ברנר והיה לחבר לצמיתות, בה עשה כחבר מרכזי בתפקידי מפתח של הנהלתו ובעיקר בהוראה.
היה בין מקימי "בית סירני" בגבעת ברנר, הנושא את שמו של הצנחן אנצו סירני. היה המנהל הראשון של "האגף לחינוך חקלאי".
רבות תרם לפיתוחו ולעיצובו של בית הספר בגבעת ברנר. הוא היה אחד מאלה שנתנו לקיבוץ את דמותו הרוחנית ואת פניו התרבותיים.
פעל גם בשליחות התנועה בגולה, כאשר הביא בשם הקיבוץ לאיחוד התנועה שם.
בשנות המצור על הישוב ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, נזעק לשליחות הקיבוץ בפולין ועבר בה לאורכה ולרוחבה. לפגישה עם רבבות בני הנוער החלוצי לשם העמקת הזדהותם עם ההגשמה והקיבוץ, והיה לאחד מבוני האיחוד של "דרור - החלוץ הצעיר".
בשנת 1936 נשא לאשה את אסתר בת מתתיהו קריכלמן. היה ציר בקונגרסים הציוניים: הי"ט (1935); כ' (1937) וכ"א (1939).
כתב בעיקר בבטאוני "החלוץ הצעיר", מ"בפנים" המופיע מטעם הקיבוץ המאוחד. ב"מדע", כרך ט', מספר 2-1, יולי 1964 פירסם מאמר בשם "החינוך החקלאי בארץ".
מלבד ההוראה, התמסרות לחינוך חקלאי, היה הרבה שנים גם חבר מזכירות הקיבוץ, בזמנים של מצוקה ייאוש ושל עליה בחיינו.
היה הראש והראשון בעושים למען החינוך החקלאי בתקופת המדינה. האגף לחינוך חקלאי נשאר מיותם ללא מייסדו ומנהלו. היה מעצבו של החינוך החקלאי כמשרתו הנאמן גם יחד. הוא עיצב את דמותו של החינוך לכפר כפנינת תפארת במסכת החינוך