Volume 19

Page 5598

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

גון סוציאליסטי מהפכני" - שהתפרקה מעצמה, כיוון שמנהיגיה סירבו לצאת בנשק נגד האנגלים.

ב-1944-5 שירת כנוטר בכפר-גלעדי, כשהוא עוסק בלילות בהברחת עולים יהודים "בלתי-ליגאליים" מלבנון וסוריה.

בשנים 1946-7 למד מתמטיקה-פיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

פירסם רשימות ומאמרים ב"דבר", "משמר", "על המשמר".

בחודשי דצמבר 1947 - ינואר 1948 שירת בשכונת התקווה.

בפברואר 1948 הצטרף למחלקת "חיות הנגב" של הפלמ"ח, כשתפקידו הנסתר הוא - אירגון תאים של "לוחמי חרות ישראל" בנגב. כשנתגלה הדבר גורש מהנגב.

ממרץ 1948 פעיל בגלוי בשורות לח"י בירושלים. בחודשים אלה פירסם מאמרים ורשימות ב"מברק", עתון ליגלי-למחצה של לח"י וכן ב"המעש" - עתון הקיר הבלתי-ליגאלי של לח"י.

נמנה על האגף הקיצוני ביותר בתוך לח"י, וביטא זאת בכתבות שתקפו את הנהגת היישוב וגילו את האמת על הפקרת ירושלים ע"י "הישוב המאורגן".

נידון למוות ע"י ה"הגנה", אך פסה"ד לא הוצא לפועל.

בתחילת יוני 1948 יצא לירושלים עם הג'יפים הראשונים של לח"י, שהעבירו אספקה לסניף לח"י בירושלים.

מירושלים שלח כתבות שגילו את האמת על הרעב בעיר ועל הפקרת העיר העתיקה.

בשנת 1948 נשא לאשה את ג'נטילה בת דניאל לייבל . ואחרי שנפרדו נשא בשנת 1957 בזיווג שני את אילנה בת משה שן.

החל מסוף יוני 1949 החל מארגן רשת מודיעין של לח"י בשורות משקיפי האו"מ בירושלים, לקראת אפשרות של התנקשות ברוזן ברנאדוט ובראשי מנגנון האו"מ בעיר.

ב"קרבות עשרת הימים" (יולי 1948) שירת תחת שם בדוי בפלוגתו של סרן יעקב גראנק ("דב הבלונדיני הגבוה". ראה את הערך שלו בכרך שביעי, בעמוד 2959), שכללה אנשי לח"י אשר התגייסו רשמית לצבא והשתייכו לגדוד הפשיטה של סגן-אלוף משה דיין.

עם תהילת ההפוגה השנייה חזר למחנות לח"י בירושלים.

לאחר הריגתו של הרוזן ברנאדוט ירד שוב למחתרת, נאסר, נכלא בכלא שיך-מוניס, בכלא עכו ובכלא ג'למי.

בכלא עכו שימש נציג העצורים, ועם העברת העצורים לג'למי, יזם "שביתת רעב עד מוות" של והעצורים. לאחר שבוע תמים של שביתת רעב מוחלטת, שוחררו כל העצורים.

גוייס לצה"ל בפברואר 1950.

באוגוסט 1950 הקים יחידת סיירים מיוחדת, שקיבלה אימון מרוכז בסיורים, חבלה, פעולות לילה וכדומה.

בתחילת פברואר 1951 יצא בראש היחידה לפעולת התגמול הראשונה של צה"ל - פיצוץ בית המוכתר בכפר שאראפאת שמדרום לירושלים, בתגובה על שאנשי הכפר אנסו שתי נשים יהודיות, הרגו אחת מהן ורצחו את בעלה של האחרת. בית המוכתר פוצץ על אנשיו, כולל מיספר מורים שנאספו אותו לילה, לדיון על דרכי המלחמה בציונות.

במשך החודשים הבאים ביצע עם אנשיו סיורים ופשיטות במיתקנים של הלגיון הערבי, חיסול יחידות מסתננים ערביים וכד'.

במאי 1951 נשלח לסיורים בשטחי סוריה. ביוני 1951 נפגע ברגלו, בשעת סיור ליד לטרון.

בשנים 1953-5 שימש כתב ב"ידיעות אחרונות". גילה בכתבותיו את השחיתות המאורגנת בעיריות, והביא להדחתם של ראשי עיריות רחובות ובית-שאן.

התפרסם, כאשר היה העתונאי היחיד שחדר לבניין השגרירות הרוסית, בלילה בו פוצץ ע"י מחתרת זעירה ("מחתרת צריפין").

בשלהי 1955 תיאר בסידרת כתבות ב"העולם הזה" את השחיתות המאורגנת בעיריית חיפה.

בשנים 1956-7 עבד כמדריך ומורה בביה"ס התיכון החקלאי בפרדס-הנה ובזה שבכפר-סילבר.

בשנים 1958-1967 ניהל משרד משלו לפרסום ויחסי-ציבור. לאחר מלחמת ששת הימים פירסם רומןריגול אודות המלחמה - "המטוסים קורקעו עם שחר", אשר שימש בחלקו את התביעה בקהיר במשפט נגד מפקד חיל האוויר המצרי. העתונות הערבית טענה, כי הרומן הוא אוטוביוגרפיה של המחבר, אשר בילה, כאילו, עשר שנים כמרגל ישראלי בקהיר.

ב-1968 חזר לעבוד כחבר מערכת "ידיעות אחרונות". ניהל מעל דפי העתון מספר מלחמות ציבוריות. בין השאר הביא לסילוקו מכל עמדה ציבורית של סגן יו"ר הכנסת מ. סרדינס , לשינוי לטובה של יחס השלטונות לכפרי הבדואים המשרתים בצה"ל, למהפכה

APA citation

Tidhar, D. (1971). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 19, p. 5598). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/19/5598