ב-1916 הצטרף להסתדרות "השומר" בווינה.
ב-1917 היה בין המייסדים את "השומר הצעיר" בסטניסלאב וסביבתה.
בשנים 1920-1918 חבר המועצה הראשית של "השומר הצעיר" בגליציה.
ב-1920 נאסר על-ידי הבולשת הפולנית על פעילותו הציונית.
ב-1920 היה בין ראשוני המייסדים את "החלוץ" ועזר להקים חוות-הכשרה לחלוצים.
בקיץ 1920 היה פעיל ב"ועד עליה" בווינה, ומשם עלה לארץ ישראל.
בשנים 1921-1920 עבד במחנה עבודה ביבנה ליד רחובות ובכביש חיפה-ג'דה.
הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר".
השתתף בחנוכה תרפ"א בוועידת יסוד של הסתדרות העובדים בחיפה.
ב-1921 נסע לקונגרס הציוני ה-12 בקרלסבד וב1922 היה בין ראשוני המייסדים את קרן היסוד בסטאניסלאב וסביבתה. בוועידה הארצית של מפלגת העבודה הציונית "התאחדות"נבחר מזכיר כללי של המפלגה, חבר הוועד המרכזי עד 1926.
ב-1922 יסד בסטניסלאב מסגריה לחלוצים "ברזל".
היה ציר בוועידה העולמית של "התאחדות" בברלין וציר לוועידתה העולמית בווינה ב-1925; ציר בקונגרס הציוני ה-13 (1923).
היה בין הראשונים שהקימו את תנועת הנוער "גורדוניה" בגליציה (1924).
מורה בגימנסיה "תרבות" ברובנה (וואלין) לתנ"ר ודברייימי ישראל בשנים 1934-1927.
מזכיר-כבוד של הוועד ל"קרן היסוד" וחבר המועצה הארצית ל"קרן היסוד" בפולין.
מזכיר-כבוד של הוועד הגלילי "תרבות" בוואלין.
ציר לוועידות "התאחדות", קרן היסוד ו"תרבות" בפולין.
ב-1934 חזר לארץ ישראל.
בשנים 1939-1934 במרכז "תנובה". ב-1939 חבר במשלחת הקרן הקימת לישראל לפולין.
ב-1941 מזכיר "המועצה המרכזית להשלטת השפה העברית בישוב" (בראשה עמד מנחם מ. אוסישקין ).
ב-1948-1940 במחלקה לתרבות של הוועד הלאומי ומזכירה מ-1947.
ב-1966-1948 מנהל המדור לאמריקה לטינית בהנהלה הציונית.
בשנים 1953, 1960, 1962 ביקר בישובים היהודים באמריקה הלטינית.
מ-1948 מזכיר נשיאות הוועד הפועל הציוני.
חיבר : (1953) ספר "קהילת סטניסלאב"; (1963) חוברת "יהדות ביבשת סוערת" (אמריקה הלטינית); (1964) חוברת (בספרדית); משה הס ותקופתו; 1968) ספר (בספרדית) חיים וייצמן; פירסם מאות מאמרים בעברית, ביידיש ובלשונות לועזיות שונות.
ד"ר צבי מירנסקי
נולד בראשון לציון, הושענא רבה, כ"א תשרי תרס"א (14.10.1900).
לאביו ר' פייבל מירנסקי (בשנת תר"ן - 1890 עלה לארץ והוא בן 22, עבד כפועל בחקלאות ברחובות ואח"כ היה עם כמה מהאיכרים ומניחי היסוד לתחבורה ע"י דיליזנס מרחובות, נס-ציונה (ואדי אל-חנין) וראשון לציון ליפו. הדילג'נס שימש אמצעי תחבורה לנוסעים ומילא כל השליחויות של בני המושבות, הוועד והנהלת היקבים בראשון לציון. גם העברת הכספים במזומנים, שסכומיהם הגיעו לעיתים עד כדי אלף נפוליונים זהב ממש ומעלה, היו נמסרו לו. השיטה הבנקאית עוד טרם נהוגה היתה בארץ אז, והוא מילא את כל השליחויות על הצד היותר טוב ובדיוק קפדני. היה טיפוס של הרפתקן מוזר ומיוחד במינו. אהוב על כל בני מושבתו ועל האורחים. למד את השפה הערבית וקשר קשרים עם ערביי הסביבה, ובעיקר עם ראשי שודדי הדרכים, וכך הצליח לעבור בדרכים בלי לסכן את עצמו. פרטים נוספים עליו קרא בערך שלו