Volume 19

Page 5638

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חניך תנועת "גורדוניה" ומזכיר "החלוץ" בארץ מוצאו.

ריכז את פעולת החלוץ ברומניה בשנים 19391941.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה הטילו עליו את ענייני עליית הנוער ועליה ב'. את משימתו זו ביצע באניה "דוריאן".

הודות לסטיפנדיה שהעניקו לו שוחרי האוניברסיטה העברית, עלה לארץ בשנת 1941 ונתקבל לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. מאוחר יותר נתקבל לקבוצת חניתה וגוייס לפלוגת "עין" של הפלמ"ח.

בשנת 1943 פעיל בעליה ב' באירופה.

היה מועמד לקבוצת הצנחנים שיצאה לאירופה, והיות וחלה נשלח ב-1944 לאלג'יריה דרך מצרים (משם הוחזר לארץ בגלל רצח לורד מוין בקהיר ע"י חברי לח"י).

משנת 1946 עד 1948 ריכז את "הבריחה".

מ-1950 ועד מבצע סיני כיהן כנציג משרד הבטחון באיטליה (ובאירופה) בתפקידים מרכזיים, בעיקר בהקמת מפעלי הפיתוח של משרד הבטחון הזרוע המבצעת של הכור האטומי, ואירגן את הקמת הכור בנבי-רובין.

בין השנים 1957-1961 עמד בראש מפעלי הפיתוח של משרד הבטחון וב-1961 עבר לפעילות כלכלית במסגרת חברות פיתוח וכמנהל בנק ישראל - איטליה.

נשא לאשה את אסתר בת יעקב דלוגטש. "מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ בחדרה" (נוסדו בשנת 1951) הם המפעל היחיד לייצור מרבית סוגי הנייר בארץ. המפעל הוקם בראשית שנות החמישים, באיזור התעשיה של חדרה. וסבל מכשלונות והפסדים ניכרים בשנות הפעלתו הראשונות ועמד בפני פשיטת רגל. חובות המפעל הגיעו ל-24 מיליון ל"י ו-750 העובדים לא ידעו מה יהא גורלם ? המיפנה חל לאחר החלפת ההנהלה האמריקאית בהנהלה ישראלית בראשותו (1961), והמפעל החל מראה הישגים בכל תחומי הייצור, השיווק והרווחיות. הריווח למניה גדל פי שלושה במשך 5 השנים האחרונות.

הקים צוותות של עובדים יהודים מקצועיים.

באחרונה נמסר על ייזום מספר פרוייקטים חדשים על-ידי המפעל, חלקם בשיתוף עם משקיעי חוץ בשטח ייצור מנועים, במפעל לתירגומי מדע וכו'.

ריווח המפעל ב-1968-69 (לפני מס), ייצור הנייר העפיל בשנת 1969 לשישים אלף טון בערך (המפעל משתרע על יותר ממאתיים דונם).

כיום עובדים במפעל למעלה מאלף עובדים.

כיום הוא מנהל כללי של מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ וחבר הדירקטוריון.

יצר יחסים טובים עם 1200 עובדי המפעל. נתנו הטבות שונות לפועלים ולרבים מהם אף סייע באופן מיוחד בשעה שנקלעו למצוקה.

המפעל השתתף (יחד עם "עמידר" ועיריית חדרה) בהקמת מרכז קהילתי-חברתי ב"גבעת-אולגה" (מערבית לחדרה), שכונת עולים מן הגדולות ביותר בחדרה, בה גרים מרבית פועלי המפעל.

לא מקרה הוא שבמפעל זה לא נערכה שביתה כלשהי.

ליובלו החמישים ערכו לו עובדי המפעל שהתחבב עליהם מסיבת-חג. מועצת המנהלים תרמה לכבודו מאה אלף ל"י למוזיאון ישראל בירושלים וחמישים אלף ל"י למוזיאון בתל-אביב.

יוסף מ. מייזר מארצות הברית, יו"ר הדירקטוריון של המפעל הקים קרן מילגות ממקורותיו העצמיים בסכום של עשרת אלפים ל"י לשנה על שם אטייה (אסתר) ויששכר חיימוביץ, שכספיה יחולקו לתלמידים מצטיינים מחדרה, מבני העובדים ואחרים, הלומדים בבתי-הספר היסודיים, העל יסודיים והמכללות - האוניברסיטאות.

חבר מועצת המנהלים של "בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ".

צאצאיו: בת-שבע אשת יעקב פליגלר; אריאל ; יעקב אלכסנדר .

מיכאל נוסבוים

נולד בצורקוב (פולין), כ"ג אלול תרס"ט (11.9.1909).

לאביו פנחס נוסבוים ולאמו מטל בת יוסף שפרבר. קיבל חינוך מסורתי וכללי, בעל השכלה תיכונית.

היה חבר ב"החלוץ".

בשנת תרפ"ט (1929) עלה לארץ.

היה חבר קיבוץ משנת 1929 עד 1932. נשא לאשה את ברטה בת ישעיהו איזראל. עבד כפועל חקלאי בנס ציונה, עד שגוייס בשנת

APA citation

Tidhar, D. (1971). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 19, p. 5638). Retrieved from https://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/19/5638