דוד תדהר גדול היה במעשיו הטובים, המרובים. הוא היה שונה מכולם בתפיסתי, בעת רוחו, באהבת הבריות וכשרותו המצויין למען כל כוחות המגן, בהושיטו עזרה מעשית לכל אסכולות הלוחמים, בחזית שיחרור האומה והארץ, ללא יוצאים מהכלל.
האיש שפירסם את מעשיהם של רבים, גדולים כקטנים, מפורסמים ואלמונים, העדיף להסתופף בצל עשייתו בלבד, ולהתרחק מהבמות, הכיבודים, והפירסום האישי.
חייו היו קודש להבטחת שלומו של הישוב ולחזון הקמת המדינה, ויחד עם זאת היה לבו ער למכאובו של הפרט והוא היה אחיעזר, אחיסמך לכל מוכה גורל ונצרך. סגולות ייחודיות ומופלאות השתרשו בנשמתו, ולמרות שהוא נודע כבלש ראשון בארץ, היה למעשה איש-הצמרת של תל-אביב הקטנה, ושומרה הנאמן של קהילת ישראל וגאון ישראל.
שמו של תדהר הגיע אלי בימים הטרופים למאבקה של צפת על חייה וקיומה, בימי מלחמת תש"ח - 1948, כמזכיר מטה ההגנה בצפת יזמתי ויסדתי את עתון המחתרת של ההגנה "קול צפת".
התקציב להחזקתו של עתון זה היה מורכב... מכספי הקנסות ששילמו הלוחמים כאשר עברו על הפקודה המפורסמת : "מותר לירות אך ורק למטרות ברורות, המתקרבות לתוך העמדה". מי שלחץ על ההדק בטרם זמן, הודה בעובדה ושילם קנס כספי בסך חצי לירה, ובצפת, עיר של הוסר עבודה, היתה חצי לירה, בימים ההם, כסף רב.
כאשר תדהר קיבל את הגליון הראשון של "קול צפת" ביקש מיד בקשר לא קשר, לשלוח לו גליונות נוספים להפצה. הוא הלך אישית ממבר למכר ומציבור לציבור ומכר את עתונה של צפת הלוחמת ואת הכסף שגבה במקום, העביר מיד למערכת שליד מטה ההגנה בצפת, כדי להבטיח את הופעתם של הגליונות הבאים. כזה היה תדהר.
זהו רק רסיס זעיר המפיץ קרן אור על דרכו ותגובותיו לכל שנעשה בסביבתו הקרובה והרחוקה.
הוא העמיס על עצמו משאות שאיש אחר זולתו, או כל גוף ציבורי לא הרימם. תדהר היה פה לרבים נשכחים, מקיץ נרדמים, פעמון אזעקה בטרם חרדה, סכנה ופורענות, שופר המבשר תמורה וגאולה, שליח ציבור, במובן הנעלה ביותר של מושג זה, ומעל לכל אביר העשייה היומיומית.
האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, היא גולת הכותרת לעשייתו זו. ולא אחדש אם אוסיף בנושא זה. זה היה מפעל חייו ורק ענק ברוחו כדוד תדהר יכול היה להתמודד כיחיד עם אתגר זה, שציבורים גדולים נרתעו מלגעת בו. - מפעל האנציקלופדיה חייב להימשך במפעלם המשותף של כל בני בית תדהר. זו גם תהיה הנצחה טבעית ומפוארת ביותר לאותו חלוץ ובונה - דוד תדהר.
תנוחמו בעשייה זו, בני תדהר היקרים. תמשיכו במפעלו זה, תוציאו כרכים הרבה של האנציקלופדיה, בדור זה ובדורות הבאים, עד שרוב רובו של עם ישראל יעלה ויצמח מחדש בארץ ישראל. תנוחמו, ותבורכו על מפעלכם זה שאת נתיבו הראשי סלל ראש משפחתכם הדגול...
ישעיהו עשני
צפת, 17.12.70 רק בגלל העובדה שעל מותו של דוד שמעתי כאשר הייתי בסיור בסיני לא יכולתי להיות בקהל מלוויו.
למעלה מחמישים שנה הכרתי את דוד. אתו יחד - ואנו נערים - עבדנו במשמרות בבית התה למחוסרי אמצעים, בצריף עלוב בתל-אביב, באותם ימי הפורענות עם תחילת מלחמת העולם הראשונה. היה זה כבר אז נער תוסס, חרוץ ונאמן ללא גבול עם יכולת ארגונית, אהוב על כל הנערים, דרוך לכל מעשה טוב וזוהר באישיותו לנזקקים לו.
מאז נפגשנו פעמים אין סוף. בכל שלבי עבודתו היה יהודי נאמן לעמו ולארצו ואף במצבים קשים ועדינים ידע למלא תפקידו ללא רתיעה ובגאווה יהודית לדוגמא ולמופת.
לא פעם שמעתי את אבי המנוח מרדכי בן הלל הכהן מדבר בשבחו וסומך על שיקול