הקהלה) ולאמו שרה סויבל בת הרב דוד לנדאו מאורהייב, פלך בסרביה (רוסיה).
למד בחדרים ובישיבת אביו זקנו והוסמך לרבנות.
נשא לאשה את שיינדל בת הרב יצחק לורברבוים. בתרס"ט נתקבל לדיין במשרד הרבנות בצפת ומשנפטר אבי-אביו הרב רפאל בתרע"ח נתמנה במקומו לרב ראשי.
בהשתדלותו נבנה מחדש בית-הכנסת האשכנזי על שם האר"י שהיה הרוס ונבנה בית-מרחץ וביתטבילה חדיש כדרישות הזמן. נשיא ועד ההקדשות והועד לגאולת המקומות הקדושים בגליל העליון. פעיל בהנהגת הצבור ולמען פיתוח העיר צפת והישוב על הר כנען. ודבריו נשמעו ברצון.
פרסם מאמרים תורניים בירחונים "קול תורה" ו"שערי ציון" והכין בכתב את הספרים "לב אברהם" (על התורה ושאלות ותשובות).
נפטר בצפת, ט"ז חשון תש"ח (30.10.47).
צאצאיו: דב (פעיל בעניני גאולת המקומית הקדושים בגליל), יצחק, רפאל, שמואל, יעקב, דבורה אשת מרדכי רוזנטל, הניה, הדסה.
ד"ר יהושע דראליץ
נולד ברוז'ישצ'ה, מחוז לוצק, פלך ווהלין (אוקראינה), א' חשון תרמ"ח (אוקטובר 1887), לאביו יוסף ב"ר יהושע (בעל השכלה, ציוני מסור, סוחר יערות ובעל טחנות) ולאמו רחל לאה (אשה פקחית וצדקנית) בת ר' פנחס ארליך (בר-אורין, מחסידי מאקארוב וטריסק). למד בחדרים ואצל מורים פרטיים וקיבל חינוך תורני-חסידי ורכש לו ידיעות והשכלה כללית. התכונן באופן פרטי לבחינות בגרות. מנעוריו עסק בעבודה ציונית ותרבותית ולמען הפצת הדיבור העברי.
ב-1904 פרסם ב"המליץ" ספור בהמשכים בשם "בין יאוש ותקוה" על רקע פרעות קישינוב. נטה זמן קצר לתנועת הטריטוריאליזם, כתגובה נגדית להתקפות העזות על ד"ר הרצל בעת פולמוס-אוגנדה, ובימי התסיסה המהפכנית ב-1905 התקרב לס. ס. (ציונים סוציאליסטים) והשתתף בארגון שביתות ועוד. השלטונות הרוסיים עקבו את פעולותיו בחשדנות ואז עבר לוארשה. שם הוזמן למזכיר במערכת העתון היומי "דער וועג" (בעריכת צבי פרילוצקי) וערך את המדור "בערי השדה".
בסתו 1906 עבר לברלין ומשם לברן ולמד באוניברסיטה, מקודם בפקולטה המשפטית ואח"כ בפקולטה הפילוסופית והתמסר למקצועות היסטוריה כללית, פילוסופיה וכלכלה מדינית, היה שם חבר הנשיאות של "האגודה האקדמית הציונית" וחבר הקורפורציה "קדימה", וכתב בקביעות משווייץ לעתון הווארשאי "אונזער לעבען".
ב-1908 נשא לאשה את שפרה בת זאב רוזנפלד (בן הרב מנדל מדובנא, משושלת רבנים ידועה במשך 200 שנה).
בחורף 1909 עסק בברלין באיסוף חומר היסטורי בשביל חיבור הדיסרטציה, כתב בקביעות ל"די נייע וועלט" הווארשאי, ויצג את העתון כסופרו בקונגרס הציוני התשיעי בהאמבורג ובכנסית ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית. בקונגרס העשירי בבאזל ב-1911 היה סופרו של ה"מומנט" הווארשאי. במרס 1913 הוסמך לדוקטור לפילוסופיה (הדיסרטציה שלו על יסודן וראשיהן של ישיבות סורא ופומבדיתא בגרמנית, יצאה בדפוס בוינה ב-''Die Grundung der 1926 Judisch-Babilonishen Hochschuln Sure und Pumbadita und ihre ersten Rektorn. אמר להמשיך בעבודה מדעית, אך אביו, שיזם ליסד בארץישראל טחנה ומסחר-עצים, משך אותו לפעילות כלכלית ולעת עתה מסר לו את הנהלת הבנק שיסד בעירו, ותוך פעולתו זו עסק גם בעבודה ציונית וצבורית מקומית. באותה שנה השתתף בקונגרס הציוני ה- 11 בוינה כציר ציוני רוסיה וכסופר ה"מומנט".
בקיץ 1914 התכונן לנסוע ארצה עם אביו לשם חקירת התנאים לביצוע יזמתם הכלכלית, והנה פרצה מלחמת-העולם הראשונה. בקיץ 1915, כשהתקדמו צבאות גרמניה ואוסטריה לתוך ווהלין נמלט עם משפחתו לברדיצ'ב ואח"כ לקיוב. השתתף בפעולות ועד העזרה לפליטים וחברת מפיצי השכלה ואח"כ באחת המשלחות באזור חזית ווהלין, ביזמת הסופר ש. אנרסקי, להצלת חפצי הקודש ושרידי האמנות של עיירות היהודים, הציל הרבה חפצי-ערך, ביניהם תרמילים ומעילי-גשם שהחיילים תפרו להם מגוילי ספרי-תורה. כשכבש הצבא הרוסי חזרה את שטחי ווהלין בקיץ 1916 נשלח הוא לארגן את העזרה ליהודים במחוז לוצק. באותה תקופה, ביום י"ד אב תרע"ו, נספו הוריו מפגיעות פצצת אוירון גרמני במקלט שהסתתרו בו. עבד במוסקבה כמזכיר ומנהל השבועון "העם". הוכרח לחזור לקיוב ולהתגייס ושרת עד המהפכה כמפקח נוסע על הטחנות מטעם הממשלה והמפקדה הצבאית. אחרי מהפכת מרס 1917 ברוסיה נבחר