יעקב הלוי ספיר ("אבן-ספיר")
נולד באושמיאנה, פלך וילנה, בשנת תקפ"ב (1822), לאביו ר' נתן השוחט ולאמו טויבא, ובילדותו למד בחדרים שבעיר מולדתו.
בשנתו ה-11 עלה ארצה עם הוריו והגיעו לצפת ביום הושענה רבה (כ"א תשרי) תקצ"ג. אביו נפטר ביום י"ג חשון תקצ"ד ואמו באותה שנה ביום י' כסלו, וראשי עדת הפרושים תמכו בנער היתום כיכלתם ולימדוהו תורה. באותה שנה בעת ה"ביזה" הגדולה של הפלחים נמלט בין הנמלטים לכפר עין זיתים ושם היה 40 יום תחת חסותו של הרב ישראל משקלוב (בעל "תקלין חדתין" ו"פאת השלחן"), ובראש חודש אלול תקצ"ו עלה ירושלימה והמשיך ללמוד בישיבת הפרושים והיה תלמידו המובהק של הרב יוסף זונדל מסלנט, שנוסף לגאוניותו בתורה היה גם בקי במדעים ובשפות. הגיע לידיעה יסודית ולכשרון מליצה ושירה בשפה העברית ורכש לו ידיעות בשפה הערבית ובכמה לשונות אירופיות.
נשא לאשה את פיגה לאה בת ר' שלמה זלמן הכהן שפירא מצפת (שעלה ארצה בתקס"ד ונזכר ב"שירי שפת קודש" להמשורר אד"ם הכהן לבנזון מוילנה) ואלקה (ונקרא גם ר' יעקב אלקס). על שמה נקנתה החלקה הראשונה לבית-העלמין של האשכנזים בירושלים (נפטרה בירושלים, כ"ח סיון תרמ"ח).
נתמנה למלמד בתלמוד-תורה שבחצר חורבת רבי יהודה חסיד (הגרעין הראשון של ת"ת וישיבת "עץ חיים") ואח"כ גם לסופר כולל הפרושים בתפקיד מיוחד: לכתוב בשפה יפה ונמלצת בעברית ובלועזית מכתבי בקשה ותודה לנדיבים תומכי הישוב בארצות הגולה. כתב שירים מליציים שהופיעו בעתונות העברית בגולה, ובשנת תד"ט יצאו בדפוס ר' ישראל ב"ק בחוברת "כתר שם טוב - כנף דננים" ארבעה שירים שכתב לכבוד משה ויהודית מונ טיפיורי לרגל ביקורם וגילויי נדיבותם בארץ והש תדלותו לביטול "עלילת דמשק" והקלת הלחץ הממשלתי מעל היהודים ברוסיה. חיבר "גיא חזיון", מעשה השר משה מונטיפיורי וצדקותיו בשיר (ירושלים דפוס ישראל ב"ק, תרט"ו). חיבר את ההקדמה לפנקס חברה קדישא לעדת האשכנזים שנוסדה בשנת תרט"ז ע"י הרבנים ישעיהו ברדקי ושמואל סלנט והיה אח"כ לסופרה. אחד משיריו לכבוד ד"ר אברהם אליעזר (לודויג אוגוסט) פרנקל שהגיש לו בבואו לירושלים בשנת תרט"ז, לשם יסוד ביה"ס ע"ש האציל לבית למל, נדפס בספר "ירושלימה".
בתמוז תרי"ח יצא בשליחות הכולל לנסוע להודו ולאוסטרליה דרך מצרים. במצרים רימה אותו נוכל ערבי שעסק בחלפנות וכשהחליף אצלו את כספו להוצאות הדרך נתן לו הנוכל מטבעות נוצצות של נחושת במקום מטבעות זהב, ומאחר שלא הספיק לו כספו לנסוע ישר באנית-קיטור מסואץ להודו הפליג בספינת-מפרש המסיעה עולי-רגל מושלמים למכה וממשיכה עד תימן ועדן, ובה הגיע לתימן. (היה היהודי היחיד בספינה ובעת סערת הים אמרו הנוסעים האדוקים להטילו הימה, כי "בעוון הכופר רותח הים", אך בהיותו תחת חסות קונסול אירופי מנע רב-החובל את המתתו).
בתימן היה הוא היהודי הראשון שהביא ליהודים הנמקים שם בגלות ערב מדכאה ומשפילה את בשורת שיבת ציון וידיעות על חיי יהודים בארצות אחרות, שבהן מגן החוק על זכויות האזרח של היהודי. (אכן נסע שמה לפניו עוד בתקצ"א ר' ברוך הרופא מפינסק, תושב צפת, בשליחות ר' ישראל משקלוב, לבקשת עסקנים מוילנה, לחפש את עקבות "עשרת השבטים", ואחרי שעלה לגדולה כרופא מלך תימן נהרג בידי המלך). וכן היה הוא הראשון שהביא משם ידיעות מפורטות ותיאורים מחיי יהודי. תימן ופרשת מסעותיו מסופרת בספרו "אבן ספיר" - חלק א'' ליק תרכ"ו, בהוצאת "מקיצי נרדמים"; בין ההסכמות על הספר, גם מכתב מאת הפרופ' הצרפתי ארנסט רנן כתוב בעברית, וגם של החכם הקראי אברהם פירקוביץ (אבן רשף); חלק ב' מגנצא תרל"ד, בהוצאת חתנו ר' יחיאל ברי"ל בעל "הלבנון". אחרי טלטולים וסכנות הגיע גם להודו, ליאווה והאיים, לאוסטרליה (שם קדם לו בשליחות ירושלים ר' חיים צבי שניאורסון מחברון, חלוץ התעמולה הדיפלומטית של הרעיון הציוני לפני שרי אומות העולם) ולניו-זילנד, הצליח בשליחותו לטובת הישוב בירושלים ואף לעורר רגש-קרבה ליהדות בקרב היהודים הרחוקים והמרוחקים ממרכזי יהדות שרשית וצפויים לטמיעה. כשחזר דרך סואץ באייר תרכ"ג כבר ראה את השינוי הגדול המתחולל והולך עם חפירת תעלת סואץ. בתרכ"ד יצא עוד פעם לשליחות למזרח הרחוק. אך לא עלה בידו להמשיך במסעו. ואח"כ נסע כמה פעמים בשליחות לאירופה. במסעותיו המרובים מצא ענין רב וכר