למד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים" שהיה מבחירי תלמידיה, וגם מפי אביו. היה מבאי ביתו של הרב הראשי ר' שמואל סלאנט , שחיבב אותו והיה מתווכח אתו בדברי תורה.
נשא לאשה את צפורה בת הרב אברהם הלוי , שהיה ראש השוחטים בקובנה (אחות הרב יוסף צבי הלוי , ראב"ד ביפו ות"א).
למד שחיטה ובדיקה והוסמך על-ידי הרב השו"ב ר' יוסף בנימין שמעונוביץ , הרב נפתלי הרץ הלוי רבה של יפו, ועוד. נתמנה לשוחט בירושלים. הוזמן להיות שוחט במושבה חדרה כשנוסדה. אחרי שבועים חזר לירושלים. אח"כ התישב ברחובות בין הראשונים ופעל רבות למען המושבה.
חזר לירושלים והתמסר ללימוד תורה, לעסקנות צבורית כגבאי חברה קדישא של כוללות אשכנזים פרושים ומזקני ראשי הדגלים בה וגבאי בבית הכנסת "בית רחל" בשכונת כנסת.
צאצאיו: שרה, פנחס הי"ד (נהרג ביריות חיילים בריטיים בלכתו ברחוב לביקור חנוכה אצל קרובים, כ"ו כסלו תש"ז), אליהו, שמואל, חיים , חנה אשת שמואל סלומון .
ישעיהו רוזוב
נולד בזדונסק, פלך וורונז' (רוסיה המרכזית), בשנת תרל"ד (1874), לאביו אשר אנשל (סוחר, חובבציון נלהב) ולאמו שרה בת ישראל רוזוב . קיבל חינוך מסורתי וכללי, ואח"כ היה חוכר אחוזות ויערות וב"כ פירמות של נפט, פחם וברזל ברוסיה המרכזית.
בתרס"ה עזב את עסקיו הגדולים ועלה ארצה. התישב תחילה בראשון לציון ואח"כ עבר לפתחתקוה, רכש משק יחד עם אביו ואחיו ישראל ועסק בחקלאות ובפרדסנות, וכן היה ב"כ החברה הרוסית "נובל" לנפט ביפו.
נשא לאשה את טובה גיטל בת יהושע סמואל מאנגליה. ילדה לו בן, ושבוע ימים אחרי הלידה נפטרה בפתח תקוה, י"ג שבט תרס"ט. אח"כ נשא את אסתר בת שלמה בנימין זלמן כהן (בעל אחותו של ר' שמעון רוקח איש-יפו ושותפו בעסק של חמרי בנין).
היה חבר ועד המושבה, ובשנת תרע"ה, כאשר הקומנדנט הטורקי חסן בק וחבריו העריצים שלטו באכזריות על יפו והמחוז והכבידו את ידם בעיקר על ישובי היהודים ונגשו אותם בגזירות מתחדשות ומשתנות מיום ליום ובל יהודי שתפס עמדה אחראית באיזו מושבה היה תמיד בסכנה, - באותו זמן היה ישעיהו רוזוב ראש ועד המושבה. הוא נשא את אחריותו באומץ ומפעם לפעם הצליח בחכמתו ובהופעתו המכובדת לרכך את רוע הגזירה. מנע גירוש הנמלטים מערי השדה מפתח תקוה. באביב 1917, פעל רבות לטובת מגורשי יפו ותל-אביב, שיצאו בראי שונה רק עד פתח תקוה. אז היה ביתו בית ועד למגורשים וכל הישיבות של ועד הפליטים יחד עם ועד המושבה נערכו בביתו.
בראשית תרע"ח, כשהחל מסע-הדיכוי הגדול של השלטונות הצבאיים נגד הישובים העברים אחרי גילוי קשר המחתרת העברית "נילי", הוזמן יחד עם יתר חברי הועד אל מפקד פלוגת הדיכוי והעונשין שחנה במלון גיסין, ובעמדם לפני המפקד עמדו מאחריהם חיילים וחבלים בידיהם, מוכנים לתלות לפי צו הקצין... אז נאסר ושוחרר בערבות, ולרגל תבוסת הטורקים בחזית עזה - באר-שבע והדיפתם מדרום הארץ עד הירקון ניצל מעינויי המשכת החקירה.
היה בעל נפש עדינה ולב טוב, ענו וצנוע ומתרחק מהפרסום. ער לכל דבר צבורי. ביתו ומשקו היו ממבצרי העבודה העברית במושבה.
נפטר בפתח תקוה, ז' אדר תש"ג (12.2.43).
צאצאיו: מאשתו הראשונה - משה ; מאשתו השניה - שרה אשת שמואל (סם) כהן, מלכה, דניאל.
יעקב מרדכי זינגר
נולד בחברון, בשנת תרכ"ב (1862), לאביו הרב שניאור זלמן, אחד מותיקי חסידי חב"ד. בילדותו הפליא את מלמדיו בתפיסתו המהירה ובזכרונו וחריפות שכלו ולמן שנתו העשירית לא היה זקוק עוד למלמדים, אלא למד לבדו בבית-המדרש והגיע לידיעה רבה בש"ס ופוסקים, וגם בהויות העולם רכש בקיאות בתבונתו הרבה. בן ארבע-עשרה נלקח לחתן לר' חיים דולברגר מיאסי (רומניה) ונשא את בתו שרה. ישב ארבע שנים בבית חותנו בירושלים והמשיך ללמוד תורה. בן שמונה-עשרה ניסה לעסוק במסחר, אך לא