Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 2

Page 605

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הבכור יהושע (הוא ר' יהושע שטאמפר , ממיסדי פתחתקוה וראשה במשך שנים רבות) עלה ארצה לפניהם בשנת תרכ"ט, והתישבו בירושלים שנה אחת למד בירושלים ב"חדר" של ר' יהושע איצה ברדקי ואח"כ בישיבת הרב יוסף חיים זוננפלד שעלה אז מהונגריה. בן שש-עשרה נשא לאשה את לאה בת ר' משה הומינר כץ ואשתו אסתר . אחרי היותו סמוך שנתים על שולחן חותנו יצא לעבוד בקיץ בפתח-תקוה בשבר בישליק אחד ליום ובחורף היה חוזר ללמוד בירושלים. אחרי שנתים של סבל סירבו הורי אשתו לתת לה לצאת אחריו אל הכפר, אך בהשתדלות הרב שמואל סלנט , רבה הראשי של ירושלים, חזרו בהם מעקשנותם, כי

אשה כשרה עושה רצון בעלה. אח"כ יצאה כל המשפחה לגור ביהודיה בחדר צר עם שלשה ילדים. כשנולד הרביעי מצאו דירה בפתח-תקוה בחדר מתחת מתבן. זמן מה עבד כפועל בעבודות מטעם פקידות הבארון רוטשילד , אך כשפרצה מריבה בין ר' יהושע שטאמפר ובין הפקיד פארב בגלל העבודה בשמיטה, התנקם הפקיד בר' יהושע ופיטר את אחיו מהעבודה.

היה ממייסדי אגודת הפועלים הראשונה וחבר ב"ועד הפועלים" ביחד עם אפרים קומורוב מנס ציונה ואפרים חרל"פ מרחובות.

ביתו היה בית ועד לאספות הפועלים ולפגישות נציגיהם מהמושבות והסביבה. דאג במסירות אבהית לקליטת התימנים בעבודה ונקרא בשם "אבי התימנים".

עשה נסיונות שונים כחלוציות של תעשיה: שוקולדה, משחת גלגלים, שמיכות (בכותנה שקנה בזול עם שותף מאניה רוסית שטבעה ליד יפו), אך כבכל נסיונות חלוציים לא הצליח במובן הכלכלי. לפי הסכם עם מר אמיל לחמן מברלין קבל שלשים פרות שהוא יכלכלן והחלב יהיה שלו, רק את הזבל היה עליו לתת למשק-לחמן. באה מגפה והמיתה את כל

הפרות. עשה שותפות עם בעל זכיון ממשלתי להובלת נוסעים בעגלות בקו יפו-טבריה.

יצא לארה"ב, התענה שם שנתים וחצי בעבודות-זיעה בבית-מלאכה לבגדים, בשר לא אכל בגלל פקפוקים בכשרותו, הסתפק בשכר מועט שלא יעבוד בשבת, ולבסוף חזר ארצה בידים ריקות. נתקבל לעבודה כפועל חקלאי במשק הבארון בפתח-תקוה, וכשמסר הבארון את הונו ומפעליו בארץ לחברת יק"א, נסע בתר"ס בשליחות אגודת הפועלים לפאריס לנהל מו"מ עם פקידי הבארון ועם הנהלת יק"א בשאלת קיימם של הפועלים, והשיג לטובתם כמה אלפי פראנקים מאת הבארון. בשובו דרך וינה נפגש עם הכומר הייכלר, חובב הציונות הידוע, וזה הציגו בפני הרצל בביתו. אח"כ התמסר לעבודה חנוכית בתור מורה בביה"ס של יק"א בפתח תקוה, ובסוף התפטר. הקים דור של יודעי עברית באופן יסודי. היה הראשון שהכניס את למוד הגמרא בעברית בביה"ס של המושבה.

פנה לעסוק במסחר והפעם הצליח, והנה פרצה מלחמת-העולם הראשונה והוכרז על מוראטוריום. אך הוא שילם את חובותיו דוקא במטבעות-זהב ולחייבים לו נתן הקלות, וכך הפסיד סכומים ניכרים. אח"כ שרת את המושבה ברכישת תבואות למזון, נדד בכפרים הערביים ופעם נחשד בריגול לטובת האנגלים וחייו היו בסכנה. בימי המלחמה העולמית התמנה כבא-כח הרשמי של הקונסול האמריקאי במושבה.

בזמן גרוש פתח-תקוה עם הכבוש הראשון של הבריטים נשאר לפי הוראת המפקד בין ששת השומרים לשמור על המושבה ולפי דרישתו צורפו עוד 4 שומרים עד 10 בכדי להשלים לו מנין לשם תפלה בצבור. אחרי הכבוש פתח בתל-אביב חנות למנופקטורה, אח"כ עבר לחיפה ופתח מחסן ליינות פ"ת ולרגל מחלת אשתו חזר לפתח-תקוה.

בדרך טלטוליו בעשרות השנים מתו חמשה מילדיו, והששה שנותרו בחיים סבלו אף הם קדחת ופגעים אחרים.

היה נוהג להזכיר יום יום למכיריו את תאריכי תשלום השטרות בבנקים.

לבסוף נתמנה לגזבר בבית-המרקחת של המושבה בשכר מצומצם, אך מספיק במעט למחיה. מאז היה מאושר למראה ההתפתחות הגדולה של הישוב בכלל ושל מושבתו בפרט, שעלתה לדרגת עיר, ושמח לכל גידול ושכלול שחל בחיי פתח-תקוה שלו בשמחת-תום של ילד, המסוגל להתפעל ולהתרשם מכל חידוש, ואף שבע נחת מצאצאיו שהשתרשו בחיי הארץ.

היה חובב ספר ובר-אורין וקבע עתים לתורה. הביא לדפוס והוציא ספרים יקרי מציאות ביניהם את ספר תקון מדות הנפש לפי טבע החושים של ר' שלמה אבן-גבירול (ירושלים תרמ"ג). כמו -כן השאיר יומן שבו חומר חשוב לתולדות תנועת הפועלים הראשונה בא"י.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 605). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/605