Volume 2

Page 685

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ארצה את אחותו עם בעלה תיכף אחרי החתונה, כפי שהתנה עם גיסו מראש, על מנת שישגיח על עיבוד הנחלה ברחובות. במשך הזמן העלה ארצה גם את הוריו ושני אחיו, אחד לירושלים ואחד לרחובות, על מנת שלאחר זמן, כשהנחלה תוכל לפרנס את בעליה ולא תהיה זקוקה עוד להשקעת כספים מהכנסות אודיסאיות, יעלה גם הוא וביתו ארצה.

המאורעות דחפוהו להחיש את עליתו. כשהחריבו הפורעים את בית-חרושתו בפרעות שהשתוללו ב-1905 באודיסה, ראה בכך אות מן השמים והחל לחסל את עסקיו על מנת לעלות ארצה. ידידיו ומכריו ניסו להניאו ממחשבתו, באמרם שבארץ-ישראל השוממה והדלה אין מקום לאיש בעל מרץ ובעל מעוף כמוהו, ומנהלי פירמה עשירה מאד, שהיו אתו בקשרי עסקים וידידות אישית, הציעו לו הלואה. גדולה בלי רבית בתשלומים לזמנים ארוכים, כדי שיוכל להקים את מפעלו מחדש. אך הוא דחה את ההצעה המצודדת, החיש את חיסול שארית הפליטה מרכושי ועלה ארצה בי"ד ניסן תרס"ה.

על רעיונותיו להקים מפעל-תעשיה בארץ הגיבו במנוד-ראש. הוא לא נרתע מהלעג והחמלה העקרה ואף לא מהקשיים ומחוסר הון מספיק ובמאמצים עילאיים הקים בשנת תרס"ז בית-חרושת קטן לשמן שומשמין בדירה שכורה ביפו, מוכן להתחרות בתוצרת הערבית הזולה, הפרימיטיבית והרחוקה מנקיון כדרישת ההיגיינה. חכמי הכלכלה בישוב לא האמינו בהצלחת

המפעל ובנק אפ"ק לא נטה לעזור לו באשראי אלא בתנאים קשים מנשוא, אך הוא התגבר על הקשיים והחל מספק לישוב שמן-מאכל זך ונקי.

רבים סירבו בתחילה למעול במסורת של השימוש בשמן ערבי, שהיו רגילים בו ולא רצו להכיר טוב ממנו. והנה התקרב חג הפסח, ובארץ היתה מקובלת הלכה פסוקה, שבפסח אסור להשתמש בשמן-מאכל

(כי השמן הערבי, שלא היה נקי, לא היה יכול להיות כשר לפסח, ושמן אחר לא היה מדורי-דורות). אז הכשיר הרב קוק זצ"ל את שמנו של ברסלב, ולמרות מלחמה קשה מצד רבנים בירושלים נגד ההיתר, כבש השמן העברי את בתי ישראל, תחילה בפסח ואחר-כך בכל ימות השנה.

היו עוד קשיים רבים בשל חוסר הון לפיתוח המפעל, שאיימו לא פעם בהתמוטטותו. אך הודות למרצו ולהתמדתו החזיק מעמד עד שנמצא שותף בעל הון שעזר להרחיב את המפעל בבנין גדול של עצמו ובמכונות חדישות.

המפעל ובעליו החזיקו מעמד גם במלחמת-העולם הראשונה ותודות להספקה לצרכי הצבא ניצלו בעליו מגזירת הגירוש ובית ברסלב היה אף מקלט ליהודים שנשארו לעבוד במפעל או שבאו באיסור לפקוד את בתיהם בעיר המרוקנת מיהודים. ואחרי המלחמה התפתח המפעל ביתר שאת.

בתו: אלישבע (אולגה) אשת טוביה פלטניק .

מנחם גנסין

נולד בסטארודוב פלך צ'רניגוב באוקראינה, בט' אב תרמ"ב (1882), לאביו הרב יהושע נתן (רב וראש ישיבה בסטארודוב ובקריצ'ב פלך מוהילב, כרב וכמו''צ לעדת החסידים ומשם נקרא ע"י חותנו הרב לפוצ'פ שימלא את מקומו לאחר מותו. - מגדולי חב"ד ורבם של א. י. סולצקי וי. ח. ברנר) ולאמו אסתר בת הרב שניאור זלמן, באסין מפוצ'פ. אחיו של הסופר הנודע אורי ניסן גנסין.

למד ב"חדר" ובישיבת סבו ואביו תורה ויהדות. מילדותו היתה לו נטיה לתיאטרון. הושפע מעסקי גטין, "עגונה" ו"חליצה". כל השיחות והטענות שנשמעו בשעת הברורים השפיעו מאד עליו, היה אוהב לחקות אותם, להקריאם ולדקלמם. היה מקריא את "המשוגע" לאפוכטין ומחפש קשרים עם להקות תיאטרוניות, הבאות להציג מזמן לזמן בעיירה.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 685). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/685