וב"ח). וכשחזר בסוף שנת תרנ"ו לירושלים (בתור נתין אמריקאי) נתמנה למזכיר וסופר המשרד. בתרנ"ח יצא בשליחות משרד ת"ת וב"ח לאפריקה הדרומית, לאחרי שנה וחצי חזר לירושלים ונתמנה למנהל כללי של המשרד ומאז לא יצא עוד מירושלים והמשיך לעסוק בעבודתו, בתורה ובמעשי חסד וגם אשתו הרבתה לעשות צדקה וחסד והצטיינה בצדקנותה. (פעם, כשמת אחד מילדיה בשבת, הסתירה את האסון מבעלה עד אחרי ההבדלה).
הוא שקד על טובת קרוביו הרבים, דאג ליתומים ולאלמנות, היה יועץ ועוזר לכל פונה אליו, נאמן על הכל, נושא בעול אפוטרופסויות ובוררויות וכדומה. כנציג המוסד ת"ת וב"ח היה חבר "ועד הכללי כנסת ישראל" והשתתף בהנהגת העדה האשכנזית בירושלים ובכל מוסדותיה ושרותיה: בועד השחיטה, בועד העדה האשכנזית, בועד להוצאת העתון החרדי "מוריה", וכן היה הממונה לראשי בכולל הורודנא.
בימי מלחמת-העולם הראשונה השתמש בנתינותו האמריקאית ובבקיאותו בעניני אמריקה ופעל רבות ובמסירות להבאת עזרה ליהודי ירושלים. אחרי המלחמה השתתף בארגון החיים החדשים בישוב. כחבר "בני ברית" היה במגע ידידותי גם עם טובי הישוב החדש. כן היה חבר פעיל ב"המזרחי''. נבחר לועד העיר היהודי הראשון ולאספת הנבחרים הראשונה. יזם והציע להזמין את הרב קוק זצ"ל לראש-הרבנים. השתתף בסידור מעמד הרבנות הראשית לארץ-ישראל ובארגון קהלת ירושלים והמועצה הדתית. נפטר בירושלים ביום ח' ניסן תש"ב.
ארי ברוכוף
בן אברהם ברוכוף . נולד בטאשקנט (טורקסטאן הרוסית) בי"א בכסלו תרמ"ו (1885). בשנת תרנ"א (1891) עלה ארצה ישראל יחד עם אמו ואחיו והתישבו בירושלים. עד שנת תרס"א התחנך בתלמודי תורה שונים וב"דורש ציון". בשנת תרס"א נסע לטאשקנט לרגל מסחר המשפחה. בשית תרס''ג חזר ירושלימה ונשא כאן לאשה את אסתר בת אחות ברוך יהושע ג'יהן סבו. בשנת תרס"ה חזר לעסקיו לטאשקנט. בשנת תרס"ז חזר ירושלימה וסייע לגמר בנין "בית חנוך יתומים" לעדת הספרדים בירושלים, שנתיסד בימים ההם ע"י אביו ודודיו.
בראשית שנת תרס''ח נסע לרוסיה. בשנה ההיא נפטר שם דודו יצחק, שהיה סוחר גדול ועסקן צבודי מפורסם בצירו. ארי מלא את מקומי הן בעסקיוהן בעסקנות הצבורית. בשנת תר"ע חזר ירושלימה, לקח את אשתו ונסע בחזרה לטאשקנט, ונשאר שם עד שנת 1917, זמן המהפכה הבולשביקית. בזמן המהפכה לחם בעוז יחד עם אחרים לטובת בתי הספר העבריים. היתה להם מלחמה קשה עם האנטי-דתיים שהפריעו להם בעבודת הקודש, עד כי בשנת 1923 הכריחה אותם הממשלה הרוסית לסגור את כל בתי הספר הדתיים. אחרי סגירת בתי הספר העבריים התחילו האנטי-דתיים להרוס בתי קברות של יהודים ולהפוך בתי כנסת של יהודים לבתי שעשועים. ארי וחבריו נלחמו קשות נגד גזרות אלה. ובשנת 1929 כאשר ראה עצמו בסבנה, ברח מרוסיה בדרך בלתי ליגלית, דרך פחם, ובא ירושליימה בסוכות תר"ץ. בריחתו זו שמשה מורה-דרך לאחרים, שעשו כמותו. כאן עסק בעניני מסחר ובעסקנות צבורית. החל משנת תרצ"ב (1932) הוא חבר ועד "התאחדות יהודי בוכארה", שעשה הרבה להצלת יהודי בוכארה מגלות רוסיה. היד, גם חבר "ועד העזרה לפליטים הבוכארים בירושלים" שאספו כספים מהארץ ומחו"ל והצליחו להביא עשרות משפחות מהפליטים הבוכארים וסדרו אותם בארץ. בועד פליטים זה נמצאו מלבד ארי ברוכוף גם כמה נכבדים אחרים, כמו: ר' שלמה צופיוף, אברהם אמינוף, ר' משה יצחקוף, יצחק יהודיוף, משיח ראובנוף ושמואל כהן יוחננוף.
בשנת תש"ו, אחרי מות משיח ברוכוף, נתמנה במקומו לאפוטרופוס ומנהל "בית חנוך יתומים לעדת הספרדים" בירושלים בהתאם לשטר ההקדש.
משה לרר
נולד באודיסה, בשנת תרכ"ט (1869), לאביו ראובן ולאמו פייגה לבית פיינשטיין . למד ב"חדר", ואביו, שהיה ממשפחת בני תורה מפולין, אלא שהוא עצמו הובא בילדותו לדרום רוסיה להצילו מפני ה"חוטפים" ונתגדל בסביבה של ממעטים בלימוד תורה, שאף להשלים בבנו מה שהחסיר בעצמו ושלח אותו לישיבה, ואח"כ הכניס אותו לעבודה בניהול המשק, באחוזה שקנה לו בכפר כריסטו-יאנובקה ליד אודיסה, ושם התמחה בנטיעת גפנים, בטיפול בבהמות ועופות ובגידול דגנים.
כשהחליף ר' ראובן לרר עם הגרמני רייסלר את אחוזתו שליד אודיסה תמורת פרדס ואדמה בואדי חנין ועלה ארצה בתרמ"ג לקבל את הנחלה לרשותו,