Volume 2

Page 714

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

תמר לישנסקי-שוי

נולדה בעיירה מלין, פלך קיוב, אוקראינה, בשנת 1890, לאביה מאיר-יונה שנהיה בארץ לחקלאי-גנן, ולאמה שושנה (רייזל) לבית מורוז ממשפחת ר' נחום מטשרנוביל, תלמיד הבעש"ט ואבי שושלת האדמו"רים לבית טברסקי. גמרה את חוק לימודיה באודיסה, פעי

לה בתנועה הציונית הסוציאליסטית. בשנת 1911 עלתה ארצה ועבדה כחברה חלוצה בחות כנרת. התקרבה ל"השומר" ונכנסה לפועלי-ציון. משפרצה מלחמת העולם הראשונה הצטרפה לאחותה שרה בעבודה בביתהחולים הממשלתי. תוך טיפול בחולים החליטה שעליה לדעת גם רפואה. יצאה לשויץ ולמדה באוניברסיטה בג'נבה. ב-1919 חזרה ארצה כרופאה מוסמכת ועבדה בבתי-החולים של הדסה בירושלים, בצפת ובטבריה. בהיותה נשואה לד"ר שוי משויץ נאלצה תמר לחזור אליו, אך קשריה עם הארץ נשארו בתקפם.

פעילה כל הזמן בפועלי-ציון ובתנועה למען ארץישראל העובדת בשויץ. בשנות הרדיפות ההיטלראיות וביחוד בשנות מלחמת-העולם השנית הרבתה לפעול לעזרת הפליטים ובמסירות מיוחדת לטובת הילדים הפליטים.

אברהם חיים זילברמן

נולד בדרך בין ליטה וא"י ביום ג' תמוז תרכ"ב (1862), לאביו ר' צבי אריה (סופר סת"ם, שעלה ארצה עם משפחתו. השתקע בירושלים, עסק גם בהוראת תורה לנערים. היה ידוע בכינוי "הסופר מצייקיץ").

למד בחדרים ובישיבות ירושלים והצטיין בלימודיו. בהשפעת אביו החליט ללמוד מלאכה ובחר במלאכת הדפוס ובזמן קצר התאמן בה והגיע לבקיאות רבה, עד כי רבים ממדפיסי ירושלים היו תלמידיו במקצוע.

נשא לאשה את נחמה רבקה בת ר' משה יהושע יאנובר (דיסקין) , ממיסדי מאה שערים.

יחד עם העסקן מרדכי אדלמן , מנהל החברה "למען ציון'', יסד בתרמ"ח את בית-הדפוס הראשון ביפו,

אך בגלל מיעוט הישוב העברי והאירופי בעיר לא הספיק הדפוס די פרנסתו. חזר לירושלים ונתקבל למנהל הדפוס של א. מ. לונץ , ובערבים היה לו לעינים בקריאה בספרים ובכתבי-עת ובכתבי-יד (אחרי שלונץ היה סגי-נהור). הוא שהדפיס להמשורר נפתלי הירץ אימבר את "התקוה" כשבא לירושלים וכן את אוסף שיריו "ברקאי".

לרגל עבודתו עם לונץ, אדלמן וכו' התקרב למשכילי ירושלים והיה מראשוני החברים ב"בני ברית" וממבקרי בית-הספרים "מדרש אברבנאל". בפקודת הרופאים הוכרח לפרוש מעבודתו מסבת הרעלה ע"י העופרת, והחליט לנסוע לאמריקה, אך עוד בדרכו באניה גברו געגועיו חזרה לארץ-ישראל, עד שבהגיעו באניה למרסייל לא עלה אפילו על אדמת צרפת, אלא עבר מיד לאניה אחרת, שלאחר שעות מספר הפליגה בדרכה ליפו.

פתח בירושלים חנות מכולת. בהיותו בקי ברפואה הפכה חנותו למרפאה ורבים באו אליו והיה נותן להם עזרה רפואית בלי תשלום ומבקר אצל חולים בבתיהם למרות היותו חלש בגופו וביחוד בריאה.

היה זמן רב סגן הנשיא של אגודת "המכבים הקדמונים" ושל "בית יבנה". כן היה במשך כמה שנים חזן בבית הכנסת של בית-היתומים "הפרנקפורטי" בהנהלת הרב ד"ר אליעזר גרינהוט וארגן מקהלה של חניכי המוסד.

למתת היותו אדוק שלח את בניו לבית הספר. במלחמת-העולם הראשונה נחרבה חנותו, ואז התמסר לעניני הכלל. ביחוד פעל למען חידוש בית-הכנסת בנחלת שבעה, שנחרב כמעט, ויסד גמילות חסד בשכונה.

נפטר בירושלים, י"ח אייר תרפ"ז.

צאצאיו: מרדכי כספי (תלפיות, ירושלים); יצחק מאיר (מנהל אפ"ק בחדרה); יעקב (סוחר ועסקן בחי

פה) ; ישראל (בארצות הברית); צביה ; אריה; זבו לון ; משה יהושע; אלחנן ; חנה אשת הרב שרגא פיבל (פיליפ) גודמן (ניו-יורק); חיה שרה (ז"ל) אשת אורי גודשטין.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 714). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/714