Volume 2

Page 916

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

וכינס את נכבדי צפת לאספה לשמוע את דעתם, מה לעשות להבראת הישוב. הציע רוקח גם לו את הצעתו בדבר העברת אנשי ה"חלוקה" לעבודת האדמה, ובתרל"ו אף יסד חברה בשם "ישוב ארץ הקודש", שכמה מאברכי צפת הצטרפו אליה.

ממוני הכוללים וגרוריהם ראו בכך אפיקורסות ומרד מסוכן בסדרי-החיים המקובלים. רדפו את הוגה הרעיון ומבשרו, הציקו לו בעלילות ובהלשנות, הכריזו עליו חרם, ביטלו את החובות שאנשים רבים חבו לו, הלואות גמילות-חסד שקיבלו בלי שטרות, ואפילו על שכירת ביתו הטילו איסור, וכך אבד חלק גדול של כספו, וכשניסה לתבוע את כספו במשפט שיחדו שונאיו את השופטים הטורקים. אך הוא לא נרתע מפני האיבה והרדיפות ובראש משפחות אחדות מצפת קנה את מחצית הכפר הערבי ג'עוני, שקראו לו בעברית "גיא-אוני" ויצאו להתישב בבתי-החמר של מחצית הכפר שנמכרה להם ולהתחיל בעיבוד האדמה, ובעתונות העברית באירופה - ביחוד ב"המגיד" - עשה פרסום ותעמולה נמרצת להתחלה הישובית הנועזה. אך הכסף שבידי המתנחלים לא הספיק לסידור המשק, ואז החליט לצאת לאירופה ולאסוף כספים לביסוס הכפר העברי. זאת היתה כבר התחרות מרגיזה לממוני הכוללים והם ניסו להניאו מדרכו במכתבי איומים, בהסתה שהביאה לידי זריקת אבנים כבדות לביתו בלילה, וכפי המסופר אף נשכרו ערבים להתנקש בחייו.

כל זה לא הניא אותו מלצאת לשליחותו, ובגלל מצבו החמרי הקשה אנוס היה לתת בעבוט חלק מתכשיטי אשתו לשם הוצאות הדרך. הוא הפליג לאיסטמבול על מנת לנסוע אל המרכז היהודי הגדול שברוסיה. אולם בהיותו באיסטמבול הגיע אליו מכתב דחוף מאת ידידו וקרובו הרי"ד פרומקין (בעל "החבצלת") מירושלים והזהירו לבל יסע לרוסיה, כי נודע לו מפי הקונסול הרוסי, ששונאיו הלשינו עליו בכתב ובעדויות בשבועה, שהוא נוסע לרוסיה לשם תעמולה ניהיליסטית ומהפכנית וכאשר אך ידרוך על

אדמת רוסיה צפוי הוא למאסר. לשוב הביתה בידים ריקות לא יכול, כי אנשי גיא-אוני זקוקים היו לעזרה, ולכן שינה את תכנית דרכו ונסע לרומניה.

גם בבוקארשט כבר הספיקו שונאיו מהארץ לשים לו מכשולים בדברי עלילות והאשמות כבדות שהפיצו עליו במכתבים ובעלונים, שהוא מתנקש להרוס את דת ישראל ואסור לתת לו אף פרוטה. הוא קם נגד העלילות במאמרים ובמכתבים שפרסם ב"המגיד" ובעתונות היהודית המקומית והגביר את תעמולתו בשיחות ובנאומים, ורבים הושפעו מדבריו ומהופעתו ונעשו לידידיו. הללו יעצו לו שיפנה בבקשה אל מרכז חברת כי"ח (אליאנס) בפאריס, שהיא תקח בידה את איסוף הכספים לטובת החקלאים היהודים בארץ-ישראל והוא יפעל בשמה. החברה קיבלה את ההצעה והוא החל לקבוע בבתי היהודים קופסאות (כדוגמת הקופסאות של קופת "רבי מאיר בעל הנס" לטובת ה"חלוקה") למען הישוב החקלאי בארץ, והוא מצדו הסכים להצעת החברה, שהיא תרכז בידיה גם את איסוף הכספים לתמיכה בישוב הישן והיא גם תפקח על חלוקת כספים אלה בארץ. התכנית נכשלה בעקב סכסוכים והפרעות שונות מצד פקידות כי"ח בבוקארשט, ובינתים הוסיפו לבוא מערי הקודש כתבי קטרוג נוספים עליו. וההסכם נתבטל והקופסאות נשארו ריקות, ומשלא באה עזרה לאנשי גיא-אוני חזרו מיואשים לצפת לאורחחייהם המסורתי של אנשי "חלוקה".

אך הוא לא התיאש. ביתר מרץ התמסר לתעמולת ההכשרה של יהודי רומניה לקראת התחיה הלאומית על-ידי האחזות בקרקע ארץ-ישראל ונגד הרקבון שבמשטר ה"חלוקה". יסד ביאסי שבועון עברי בשם "יזרעאל" והוציא גם עתון באידית בשם "די האפנונג" (התקוה) ואח"כ שינה את שמו ל"דער עמיגראנט" (המהגר). תעמולתו התאימה לנסיבות הזמן והמקום. היחס העוין של ממשלת רומניה כלפי היהודים חיזק בהם את ההכרה לבקש את עתידם בא"י ותעמולתו עזרה לרכוש גם את חוגי הנוער. בערי רומניה נוסדו אגודות לישוב ארץ-ישראל ונתכנסה בפוקשאן בכ' טבת תרמ"ב ועידה של האגודות, שהשתתפו בה 51 ציר - באי-כח שלשים ושתים אגודות שבמדינה. בה נבחר ועד ארצי קבוע, שמושבו היה בגאלאץ, לשם ארגון יהודי רומניה להתנחלות בארץ-ישראל, ורוקח התנדב להיות מזכירו של ועד זה ואף עזר לו בתעמולה בעתוניו. אך משנגש הועד לארגן את רכישת הקרקע והכנת ההתישבות ב"זאמארין" (זכרון יעקב) פרץ סכסוך בינו ובין הועד והוא התפטר. הוא מצא סיפוק נפשי בפעולתו במשך חמש שנים ברומניה, כי היה לו חלק גדול ביצירת התנועה למען ישוב ארץ-ישראל שיסדה שתי מושבות בארץ, ואחת מהן, ראש פנה, הביאה גאולה לרעיונו הקדום שנכשל בשעתו מחוסר עזרה, שכן כללה המושבה החדשה חלק מהאדמה שנגאלה בשעתו בגיא-אוני.

מרומניה עבר לאודיסה וראשי מרכז "חובב ציון" - הד"ר ל. פינסקר ומ. ל. לילינבלום - הכירו

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 916). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/916