(ראה את הערך שלה בכרך זה) בת ר' ישראל חבס (ראה כרך א', עמוד 98).
השתתף בחיים הצבוריים כחבר מרכז מפא"י ומוסדות הסתדרותיים שונים, חבר העיריה והקהלה העברית בחיפה במשך שנים רבות ויצר וקיים קשרים בין הצבור היהודי ובין הערבים והזרים בעיר, וכן קשרים בשם המוסדות המרכזיים עם ראשי הצבא והצי הבריטי, ועוד. בעקב קשריו אלה נקרא בראשית מלחמת-העולם השניה למטה הראשי של האינטליג'נט בלונדון והוזמן לסייע למפקדה בפעולותיה במזרח הקרוב. הוצעה לו דרגה צבאית גבוהה, אך הוא העדיף להשאר במעמדו האזרחי ולשרת את הצבא בחשאי. הוא שימש, בין השאר, כקצין קשר בין ה"הגנה" ובין הצבא הבריטי בארגון פעולות מחתרת למקרה של פלישת האויב ובארגון סיוע יהודי ישיר בעת הפלישה לסוריה, ובביתו על הר הכרמל נערכו התיעצויות סודיות חשובות בעניני המלחמה בצבא צרפת הוישאי שבסוריה ובלבנון, ושם היתה תחנת הרדיו החשאית של "צרפת החפשית".
אך זכויותיו אלה לא עמדו לו בעת מסע הדיכוי שערך השלטון הבריטי נגד הישוב העברי. ביום ל' סיון תש"ו (29.6.46) נעצר גם הוא, ביחד עם חברי הסוכנות היהודית והועד הלאומי ועוד אישים תופסי עמדותמפתח, ונעצר בלטרון במחלקה ל"עצירים חשובים מאד".
היה ציר מטעם ההסתדרות בקונגרס הציוני הכ"א (1939) והכ"ב (1946), ובתרצ"ז השתתפו הוא וברכה חבס כנציגי הישוב בועידת עמי אסיה בניו-דלהי שבהודו, ואח"כ פרסמו במשותף בהוצאת "עם עובד". ספר "עשרים יום בהודו" על שליחותם זו.
פרסם מאמרים ב"דבר".
בתש"ח יצא בשליחות למגבית המאוחדת באמריקה.
צאצאיו: (מאשתו הראשונה): אסתר, עדה, יחז קאל.
נתן נטע הרפז (גולדברג)
נולד בקוסובה, מחוז סוקולוב, פלך שדליץ (פולין), תשרי תרנ"א (אוקטובר 1890), לאביו מנחם מנדל (תלמיד-חכם, סוחר, מחסידי רדזין המובהקים) ולאמו ליפשה בת צבי טננבוים מיאדובה (ממשפחת האדמו"ר מראדזין). למד בחדרים ובישיבות שדליץ ולושיץ. עבר עם הוריו לוארשה, השתלם בשפות ובלימודים כלליים ועבד כעוזר בבית-מסחר. הצטרף למפלגת "פועלי ציון" שבין ראשיה ופעיליה היו אז בוארשה : ד. בלוך, י. טבנקין, ישראל ושר, ב"צ רסקיו (טבע. בימה של ת"א, ח' אלול תר"ץ), אלקנה הורביץ (אילת השחר), א. מ. סלוצקי (עין-חרוד), יצחק לב, ניר (נ. י. רפאלקס), אלעזר פינקלשטיין ("הדוד אלעזר", עלה לא"י והיה חבר ב"השומר", נפצע פצעי מות על משמרתו בבן-שמן ומת בירושלים ,י"ז ניסן תרע"ו), יוסףזלצמן (עלה לא"י, היה חבר בקבוצת כנרת, נהרג על ידי ערבים שודדים בשובו מהעבודה ב-24 נובמבר 1913), ונבחר לועד הסניף שלה בפרבר פראגה, ביחד עם יוסף רוטלוי (עלה לא"י ב-1907, היה בקבוצה הראשונה שעלתה על אדמת כרכור, חבר ועד הפועלים בחדרה ונהרג בתאונת עבודה ביערות חדרה, כ"ב תמוז תרע"ט), שמואל ניימן, (אח"כ רופא בארצותהברית וציפה פורמנסקי (סורגת גרביים). השתתף בכל פעולות המפלגה - לארגון הפועלים להטבת מצבם ולמלחמה רעיונית בעד סוציאליזם ציוני ונגד הסוציאליזם של היהודים המתכחשים לציון (ב"בונד" ובמחלקה היהודית פ.פ.ס. - המפלגה הסוציאליסטית. הפולנית). נבחר גם למועצה המרכזית של המפלגה לכל וארשה. הצטרף להגנה העצמית היהודית ולקבוצת החלוצים של פוע"צ "פיאנערן גרופע- בראשותו של י. טבנקין. עלה לארץ ביום ה' חשון תרס"ט ביחד עם אחותו חוה (ממיסדות כפר-סבא). עבד בחקלאות, ביקב ובסלילת כביש בראשון לציון, בכרמי באר יעקב, בפרדסי נס ציונה ורחובות ובקידוח בארות אצל הקבלך שולמן בתנאים הקשים של כיבוש העבודה בימים ההם.
ב-1910 עבר לחוות בן-שמן ועבד ביער-הרצל. נבחר לועד הסניף של פוע"צ ולועד פועלי המקום, (ביחד עם א. ד. ברקוביץ, ש. ד. יפה ועוד), שארגן הגנה מקומית ומטבח-פועלים מסודר. משפיטר מנהל החוה את הפועל הראשי קונין, ולדעת הפועלים לא היתה הצדקה לפיטוריו, עזב את המקום לאות מחאה, ביחד עם 10 חברים רווקים, עבר לפתח-תקוה והשתתף ביסוד "קומונה" בקלוב הפועלים שבבית טומאשבסקי, שבין חבריה היו: ש. ד. יפה, נתן חפשי, חיים פיינברג, קלמן גרינפלד, א. ד. לבקוביץ וקלמנסון. ב-1911 יצא לזמן מה לחו"ל ועפ שובו עבד כשומר בביתהחרושת "עתיד" בבן-שמן. השתתף כציר בועידת פוע"צבחדרה, נבחר למנהל עתון-המפלגה "האחדות" בירושלים, ואחרי זמן קצר חזר לעבודה חקלאית בפתחתקוה. ושיב יצא ב-1913 לחו"ל לפקודת הרופא, להבריא מהקדחת, ולהתייצב לצבא הרוסי. ועם שחרורו חזר לארץ. השתתף עם דוד ודר, יעקב פרוזנסקי,