משה יצחק וולאך
נולד בסלונים, פולין - רוסי- הלבנה, כ"א אב תר''ל (1870), לאביו אליעזר יהודה ולאמו לאה לבית וייסנברג . למד בחדרים ובישיבות, הצטרף לתנועת חיבת ציון והחל לעסוק בהוראה עברית (בין תלמידיו - הסופר א. ש. קמנצקי) ואח"כ פנה לעסוק במסחר.
נשא לאשה את לאה לבית רפאלוביץ . אחרי הקונגרס הציוני הראשון (1897) הצטרף לתנועה הציונית ופעל למענה בתעמולה, בנאומים בעברית ובאידית באספות ובבתי-כנסת, הגן עליה בנאומיו ובויכוחיו מפני התקפות רבנים ואדמו"רים שנלחמו בה ופעל למען הקרנות הציוניות. התמסר ללקט פתגמים מפי העם ומספרי חכמי אומות העולם וניסח אותם בעברית יפה, בחרוזים ובמלים קולעות, עשה הרבה להפיצם בשיחות ובמסיבות של משכילים וסוחרים ואסף אותם בכתב במשך עשרות שנים.
בשנת תרצ"א עלה ארצה בעקבות צאצאיו. מסר את אוסף משליו לעיונו של ח. נ. ביאליק , וזה יעצהו לבוא בדברים עם המשורר דוד שמעוני (שמעונוביץ ) ועם הסופר אשר ברש לשם ברירת המשובחים שבהם ולהוצאתם בספר שיקרא בשם "משלי עם בחרוזים". ואכן נבררו כ-500 משלים ופתגמים ראויים להדפסה ויצאו בחמשה כרכים (בשנות ת"ש, תש"ג, תש"ו, תש"ז, תש"ח) עם הקדמות מאת סופרים ידועי-שם.
צאצאיו: ד"ר יוסף, חיה מלכה אשת יצחק נמיוט, אסתר אשת עזריאל ברושי .
שמעון דהאן (אדהאן)
נולד בטבריה, כ"ו טבת תרנ"ט (1899), לאביו הרב יוסף רפאל (מחכמי טבריה, שעלה ארצה בן שלש עם הוריו מעיר מכנאס שבמרוקו, ממשפחת רבנים במשך דורות רבים במכנאס) ולאמו יעל בת הרב דוד עבו (משפחה מושרשת בארץ זה כמה דורות, רב וחסיד מפורסם בטבריה, שהרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים שמהם יצאו רבנים גדולי-תורה). למד תורה ב"חדר", בתלמוד תורה של הרב רפ אל בובאס , בישיבה בטבריה אצל הרב אליהו אבו אלעפיא הרב שמעון נחמני והרב מאיר וואקנין . למד שחיטה וסופר סת"ם, ובלמוד עצמי השתלם בידיעות כלליות. התקרב לתנועת החיים החדשים שהתפתחו עם יסוד המושבות והקבוצות בסביבות טבריה וחדירת ההשכלה והרעיון הציוני אל היהודים בעיר. היה ממיסדי "המכבי" ופעיליו בטבריה משנת תרע''ד וחבר חובבי הבימה העברית.
בגלל נתינותו הצרפתית הוכרח לעזוב את הארץ בראשית תרע"ה, לרגל מלחמת-העולם הראשונה, וירד מצרימה.
בתרע"ט חור ארצה. עבד זמן-מה כפקיד במשרדהמושבות" (מרכז התאחדות מושבות הגליל התחתון), אח"כ כמזכיר בית משפט השלום בטבריה, ומשנת תרפ"א ואילך מזכיר ראשי, נוטריון ומנהל משרד ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בטבריה. בתרפ''ה נשא לאשה את יפה (ג'מילה) בת הרב יעקב משה טולידאנו גאז מרבני טבריה וכיום רב ראשי בתל-אביב). עתה, היא עסקנית צבורית ידועה בעיר ופעילה בהנהלת ויצ"ו.
בתרפ"ו התפטר ממשרתו, לאחר שגמר את ביתהספר הממשלתי למשפטים בירושלים, ובתרפ"ח הוסמך לעורך-דין ופתח משרד בטבריה. עבד בעיקר בשביל מוסדות ההתישבות העברית בגליל (הקה"ק, ההנהלה הציונית, הסוכנות היהודית ופיק"א) בסדורים המשפטיים בעניני גאולת קרקעות והתישבות בגליל התחתון, וגם בשרות מוסדות ואנשים פרטיים וביניהם גם ערבים במספר ניכר. נחשב למומחה במקצוע הפרקליטות, ורכש לו את אמונו הגמור של הצבור היהודי והערבי בכל הגליל.
השתמש בקשריו עם נכבדי הערבים להשקטת הרוחות בעיר בזמני מהומות- הקדיש מזמנו לפעולות צבוריות וממשיך בהן עד היום. היה סגן ראש קהלת טבריה והנו חבר המועצה הארצישראלית לאתנוגרפיה