עסקן הציוני יצחק ניידיץ במוסקבה, וגר שמה עד שנת 1921.
נשא לאשה את חנה בת ישראל פייבל חייקין. ציוניותו באה לו בירושה. אביו היה מראשוני חו"צ והשתתף בועידת דרוסקניק. עוד בימי נעוריו הראשונים הצטרף לאגודת "בני ציון" במוסקבה, שהעמידה לתנועה הציונית עסקנים כצ'לנוב, הרב י. מזא"ה, א .אידלסון, מ. אוסישקין, י. ניידיץ ועוד.
מהיום הראשון לכניסתו לאגודה ועד יומו האחרון לא עזב את עבודתו הציונית אף ליום אחד. היה חבר מסור ונאמן לד"ר י. צ'לנוב בעבודתו, מילא תפקידים חשובים בעבודה הציונית ברוסיה. במשך כמה שנים עמד בראש הלשכה הארצית של הקהק"ל ברוסיה ופעל הרבה בתפקידו זה לטובת הגדלת ההכנסה של הקהק"ל. הכניס בו סדר וקביעות, את כל החוזרים בעלי ערך תעמולתי רב שנשלחו לכל יפנות רוסיה הגדולה חיבר בעצמו.
אחרי מהפכת אוקטובר 1917, כשעבר המרכז הציוני ברוסיה למוסקבה, עמד בראש כל העבודה הציונית בשנים 1919 - 1921 והיה ראש המרכז, אם כי היה חולה מסוכן לא חס על בריאותו ולא חשש גם לרדיפות מצד הבולשביקים. החל משנת 1917 היה גם ראש הועד העירוני הציוני במוסקבה. באפריל 1920 נאסר עם משתתפי הועידה הציונית השמינית במוסקבה ושוחרר אחרי השתדלות מרובה.
במשך כל השנים היה שליחה הנאמן של התנועה הציונית בצבוריות היהודית-רוסית הכללית ועבד את עבודתה בכל מוסד ומפעל באמונה, בשקידה ובמסירות נפש. היה חבר פעיל בחברת "מפיצי השכלה", בה נלחם בתקיפות על זכויות הלשון העברית.
בשנת 1921 הצליח לצאת מרוסיה והשתקע באופן זמני בלייפציג, עד 1925.
בשנת 1925 עלה לארץ-ישראל ולמרות מצב בריאותו, לא פרש מן העבודה הצבורית. השתתף השתתפות ערה ופעילה בעבודת הציונים הכלליים בא"י, היה אחד העסקנים המעטים והנאמנים, שעסקו ביסודו של "אוצר הישוב", והיה חבר הנהלת משפט השלום העברי בתל-אביב.
בשבועות האחרונים לחייו טיפל בעבודת הכנה להוצאת קובץ לזכרו של הד"ר יחיאל צ'לנוב.
בט"ו טבת תרפ"ח (8.1.1928) נפטר ונקבר בירושלים.
בנו: אביגדור (פרופ' באוניברסיטה העברית. ראה את הערך שלו - בכרך זה).
שלום שטרייט
בן יעקב ולאמו צביה בת שמואל הבר. נולד כ"ו סיון תרמ"ח בעיר טלומאטש בגליציה.
למד בחדר ובישיבה וכשגדל נהיה ל"אכסטרן". עם בוא ההתעוררות הלאומית עלה לארץ-ישראל עם העליה השניה בשנת תרס"ח ועסק בחקלאות.
היה ממיסדי "עין-חי" ומזכירה במשך עשרים שנה. אח"כ עשה מספר שנים באוסטריה ובגרמניה והשתלם בלמודים. כשחזר ארצה עסק בהוראה ובחנוך. בשנת תרפ"ו יסד בפתח-תקוה את הגימנסיה ע"ש "אחד העם", שהיה מנהלה כל השנים.
בשנת תרפ"ט נשא לאשה את לוטה בת שמואל גולדשלגר.
במשך כמה שנים היה חבר ועד אגודת הסופרים. היה מקורב לי. ח. ברנר, ר' בנימין, יעקב רבינוביץ ואשר ברש.
את עבודתו הספרותית פתח ב"המצפה" של ש. מ. לזר בקראקא, אחר כך פרסם את מאמרי הבקורת שלו ב"רביבים" לי. ח. ברנר על ספרים וסופרים. השתתף ב"האדמה", "מעברות", "הדים", "הפועל הצעיר", "התקופה", "מאזנים", "גליונות" ובעתונות היומית.
כתב כמה ספורים וציורים ב"התקופה". פרסם ספור בשם "חוה שטרן", אך עיקר כחו היה בבקורת ספרותית. הצליח בעבודתו החינוכית והעלה את הגמנסיה שיסד לידי גבה מסוים ומספר התלמידים גדל בו ליותר מחמש מאות.