תתף בו בבאזל. כן היה ציר לועידה השניה של חובבי ציון בקאטוביץ ולועידה הציונית שנקראה "כנסת ישראל" במינסק בתרס''ב.
בתר"ן בא לביקור בארץ ושהה כאן שנה תמימה ובתר"פ עלה ארצה, התישב עם משפחתו בחיפה והחל לעסוק במסחר בחמרי בנין ובפעילות ציונית וצבורית כללית כחבר ועד קרן היסוד מראשיתו, פעיל בציונות הכללית ובכל העבודות הציוניות, חבר ועד קהלת חיפה במשך 12 שנה, חבר המועצה הדתית שליד הקהלה ויו"ר מושב זקנים בחיפה.
פרסם מאמרים בשאלות הציונות הכללית ובענינים צבוריים ולאומיים ב"הארץ".
למרות גילו שרת בהג"א בימי מלחמת העולם השניה ואח"כ ב"משמר העם".
צאצאיו: תקוה אשת המהנדס הממשלתי משה לדיזנסקי (ז''ל), ורד מוקדו, יהודית אשת האדריכל עמנואל וילנסקי (מרצה בתכניון בחיפה).
שלמה בעהם
נולד בסולוקי, פלך קובנה, ליטא, בשנת תר"מ (1880), לאביו ר' מרדכי זלמן (תלמיד-חכם, סוחר גדול, מראשי חסידי חב"ד בסולוקי ואח"כ בחארקוב) ולאמו טובה . בן שלש עבר עם הוריו והמשפחה לחארקוב. שם למד ב"חדר" יחד עם אחיו אריה (הוא הד"ר אריה בעהם ז"ל, מיסד מכון פסטר בירושלים, ראה כרך א', עמוד 180). למד בבית-ספר תיכוני בחארקוב ובו בזמן עסק הוא ואחיו בפעילות ציונית נמרצת להפצת הרעיון ולארגון המוני היהודים לתנועה הציונית. לשם כך יסדו "חוגים" (תכסיס שהיה מקובל ברוסיה בכל תנועה בלתי-כשרה בעיני השלטון, שלא הרשה ליסד אגודות פומביות למענה). אריה היה מלהיב את ההמונים בנאומיו בבתי-הכנסת וכדומה והוא נטל עליו את עול העבודה הארגונית, ואחרי יסדם את החוג הציוני הראשון יסדו גם אגודת "בוני ציון''.
כשלמד הנדסה באוניברסיטה בבלגיה יסד שם את אגודת הסטודנטים הציונים "חרות" ועמד בראשה ומשך אליה רבים מבחורי ישראל, שאלמלא זו היו מתמסרים לשחרור עמי רוסיה או ל"תיקון העולם" ומתנכרים לגורל עם ישראל ועתידותיו.
נשא לאשה את אסתר בת הלל קורובקור (ציוני ותיק ומפורסם ברוסיה).
ב-1914 עלה ארצה יחד עם אחיו ד"ר אריה , אמו ואחותו שפרה והיה לעזר לאחיו בהנחת היסוד למכון פסטר.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה הוגלה מצרימה בין יתר נתיני רוסיה. אחרי המלחמה חזר ארצה ונתמנה למורה למתימטיקה בגימנסיה העברית בירושלים בהנהלת שלמה שילר. משלא מצא סיפוק בהוראה עזב את הגימנסיה למרות הפצרות שילר שישאר. התמסר לעזור לאחיו בפיתוחו והחזקתו. של מכון פסטר ונטל עליו את עול העבודה האדמיניסטרטיבית, ויחד עם אחיו נשא את סבל המכון, שהשלטון הצבאי ואחריו האזרחי הצר את צעדיו, לבל יתבלט בארץ מפעל-בריאות ציוני שתועלתו הגדולה ברורה לכלל התושבים, והמוסדות הלאומיים באדישותם מנעו כל עזרה ממנו עד שהוכרח להתחסל.
היה פעיל גם לטובת הקה"ק בירושלים, אך בהיותו ציוני נאמן ביותר לא יכול להסתגל לעסקנות צבורית במסגרת מפלגתית.
נפטר בירושלים, ח' אב ת"ש (12.8.1940). בניו: ד"ר הלל (רופא, חניך אוניברסיטת ליאון, צרפת; היה רופא צבאי במלחמת העולם השניה. ואח"כ נשלח מטעם "הדסה" להתמחות בארצות הברית בריפוי שחפת), טוביה (מתלמד באנגליה).
יוסף הורביץ (יוסף שפילער)
נולד בפלך ווהלין, רוסיה, בשנת תרי"ג (1853), לאביו אברהם (ממיסדי פתח-תקוה, שנקרא אברהם קוטלר) ולאמו בלומה.