Volume 3

Page 1479

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יצחק בן-ימיני (קלין)

נולד בייקאטרינבורג (כיום סברדלוב, בירת חבל אוראל), רוסיה, בראשית תרנ"ט (30.10.1898), לאביו בנימין קלין (מהנדס, ציוני ותיק) ולאמו רחל בת יעקב שפטוביצקי (בעל תעשיה באוקראינה). קיבל חינוך יהודי ועברי, למד בגימנסיה בעיר הולדתו ואח"כ משפטים באוניברסיטאות פטרבורג וטומסק וב-1918 הוסמך למשפטים. היה פעיל ב"צעירי ציון", שירת בצבא הרוסי, ובתקופת המהפכות והמהומות ברוסיה נתגלגל לקצה המזרח הרחוק וב1921 עבד כעורך-דין בוולאדיווסטוק והמשיך שם בפעילות ציונית.

ב-1922 עלה לארץ דרך שאנחאי ומצרים, התישב בתל-אביב, עבד כפועל בפרדס גולדברג ובפרדסי פתח תקוה והיה חבר הסתדרות הפועלים החקלאים. ב-1923 יצא מההסתדרות, התכונן לבחינות לעורכידין זרים, וב-1924 עבר את הבחינות בהצלחה והחל לעבוד כעו"ד בת"א. באותה שנה הצטרף, יחד עם ד"ר יעקב ואחיו אברהם וינשל, ד"ר מרדכי גלעדי וד"ר פון ויזל לז'בוטינסקי, השתתף עמהם בהנחת היסוד לתנועת הצה"ר בארץ ונבחר לועד המרכזי שלה.

ב-1925 נשא לאשה את בלהה בת מאיר ברלין מריגה (סוחר עצים, מראשוני חובבי ציון, השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים).

באותה שנה נבחר לאספת הנבחרים השנית ובשנות 1926-29 היה חבר הועד הפועל של עירית ת"א ויו"ר ועדת המשטרה שלה. ב-1926 השתתף ביסוד "ברית תרומפלדור" (בית"ר) ואח"כ ביסוד הסתדרות העובדים הלאומית. ב-1929 יצא להשתלם במשפטים באוניברסיטת לונדון, גמר ב-1933 ונתקבל כחבר ה"באר" האנגלי. ב-1931 היה ציר בקונגרס הציוני ברשימת הצה"ר. ב-1933 חזר ארצה לבקשת ז'בוטינסקי והשתתף עם עורכי-הדין הוראס סמואל ויוסף קייזרמן בסניגוריה

על אברהם סטאבסקי וחבריו, שהיו נאשמים במשפט רצח ד"ר חיים ארלוזורוב.

היה מפעילי הארגון הצבאי הלאומי במחתרת, ואחרי צאתו לאור היום בעקבות הקמת מדינת ישראל והפיכתו לתנועה פוליטית גלויה בשם "תנועת החרות", נבחר לחבר המרכז שלה.

בתו: שמעונה.

ד"ר מיכאל (פריץ) סימון

נולד בברלין, גרמניה, ו' תשרי תרס"ב (19.9.1901), לאביו אפרים ולאמו צציליה בת יעקב יוסף לפמן (מצאאצי מהר"ם פאדואה, רבי עקיבא איגר, המהרש"ל והמהר"ל מפראג).

למד בגימנסיה בברלין ואח"כ היסטוריה חדישה, תולדות האמנות ופדגוגיה באוניברסיטאות ברלין, פראנקפורט וטיבינגן, והוסמך לדוקטור לפילוסופיה (חיבורו לדוקטוראט היה "החינוך הגופני כגורם בחינוך הלאומי" - יצא בברלין, בגרמנית, ב-1928). ואכן נתאמת דבר זה אצלו באופן אישי. למראה דגלים וסמלים עבריים במועדון השייט היהודי על חוף האגם ואנזה ליד ברלין נמשך בגיל צעיר לציונות, נתקבל גם למועדון השייטים היהודי ונמנה על קבוצתו שזכתה בפרס ראשון בהתחרות הנוער הכל-גרמנית. היה פעיל כחבר הנשיאות באגודת הסטודנטים הציונים (K.I.V.) בגרמניה, יסד אגודות ספורט ציוניות, היה חבר ההגנה העצמית היהודית בברלין בעת התפרצויות אנטישמיות ב-1918 וב-1923 ולמד עברית מפי הד"ר משה זמורה (כיום נשיא בית-הדין העליון של מדינת ישראל, שהיה אז בברלין).

להזמנת הד"ר בירם עלה ארצה ב-1924 ועבד כמורה ומחנך בפנימיה של בית-הספר הריאלי בחיפה.

נשא לאשה את תלמידת המוסד חרמונה בת חיים מרגלית קאלוואריסקי (ראה כרך ב', עמוד 801). עבר לירושלים והיה מזכיר לגרמנית בהנהלה הציונית. עבד שנים אחדות במזכירות הראשית של הממשלה והיה המו"ל של העתון הרשמי. היה זמן-מה מזכיר חברת-הביטוח "מגדל". ב-1936 חזר לעבודה בהנהלת הסוכנות. היה במשך ארבע שנים מזכירו הפרטי של דוד בן-גוריון ואח"כ מזכירו של משה שרתוק וזמן-מה נציג הסוכנות במצרים. בתפקידיו אלו היה עליו לבוא במגע עם נציגי ממשלות זרות, והודות לדמיון היוצר שהשקיע בלימודיו בהיסטוריה החדישה, שצייר לו את המומנטים החגיגיים של מגע בינלאומי כמו חיים לנגד עיניו, ידע לייצג את ממשלת "המדינה העברית בדרך" בכל הטקס וההדר כמו נציגה של ממשלה בפועל. ומשנוסדה מדינת ישראל נתמנה למנהל הפרוטוקול והטקס במשרד החוץ וממלא את תפקידו בהצלחה רבה. פעיל ב"הגנה" מאז שנת 1929, בהיותו אז

ממגיני רחביה. במהומות 1936/39 היה מפקד המקום

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1479). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1479