כתלמיד, לא מן המנין באוניברסיטה בפקולטה הכלכלית.
ב-1941 בימי הכיבוש הנאצי היה בין ראשי המחתרת היהודית בגיטו וילנה.
ב-1943 נשלח למחנה קלוגה באסטוניה ומשמה ברח ליערות.
אחרי השחרור הגיע לפולין ובשנים 1945 עד 1947 היה ראש התנועה המחודשת "הנוער הציוני עקיבא". בין מפקדי עליה ב'. ובשלב אחרון מפקד עליה ב' בפולין. היה הציר הצעיר ביותר בקונגרס הציוני ה-22 בבזל בדצמבר 1946.
נשא לאשה את גולדה בת ר' ליאון סירקין מוילנה במרץ 1948 עלה לארץ וניהל כמה שנים את המדור לקליטת עולים שע"י הקנופדרציה העולמית של הציונים הכלליים, ואחרי הפילוג של הקונפדרציה, מנהל מחלקת הקליטה של המפלגה הפרוגרסיבית והעובד הציוני. משנת 1954 מכהן בתפקיד של מזכיר כללי של העובד הציוני.
נמנה על חבר הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית וחבר המזכירות המצומצמת של המפלגה. בתפקידו הצבורי מייצג את התנועה במוסדות שונים בהסתדרות חבר המועצה העולמית של "יד ושם".
יו"ר הנהלת העתון הפולני היומי "קורייר נוביני" צאצאיו: דבורה (תלמידת בית הספר יהודה המכבי) יהודית.
אברהם (אלברט) עטל
נולד בטוניס, בשנת תרנ"א (2.11.1891).
לאביו שלום ולאמו שמחה בת מכווני (משפחה ענפה של רבנים, גדולי תורה מטוניס). קיבל חינוך מסורתי וניתנה לו תואר רב בקהלה בטוניס. למד בבית-הספר של כי"ח (האליאנס). השתלם באוניברסיטה הצרפתית בפקולטה למשפטים וקיבל תואר עורך דין (1926).
י עסק במקצוע זה עם טובי העורכי דין, בעיקר כיועץ משפטים. התענין במיוחד להופיע כעו"ד רבני.
ה נ נתמנה אפוטרופוס ע"י בתי משפט צרפתיים על נכסים דלא-ניידי.
י בשנת 1910 עבד בתור מורה בבית הספר האליאנס, מרצה בליססע של ולנציה בצרפת.
י יסד את האגודה הציונית "תרחם ציון" בתוניסיה והיה נשיאה.
בעזרתם של העו"ד אלפרד ואלנסי ויוסף בארמי יסדו את הפדרציה הציונית בתוניסיה.
נשא לאשה את אסתר בת משה לחמי. בשנת 1922 התענין עם קולונל ויקטור דובאו, הנציב של צרפת בטוניסיה בהכנסת מכונות מודרניות ושכלול המנוע בטוניסיה.
במלחמת העולם השניה המשיך לעסוק בתור יועץ משפטי וב-1947 נתמנה כמומחה בבתי המשפט כיועץ בעניני רכוש וטיפל כאפוטרופוס.
יסד את הסמינריון לרבנות צרפתי-עברי תחת חסותו של הרב הראשי של טוניסיה, שיתקיים בעזרת ממשלת צרפת.
היה עורך בעתונים שונים בטוניסיה, אלג'יריה וצרפת במשך 15 שנה. יחד עם סינטור פראנסו ג'ליני היה מרצה לתעמולת תרבות צרפת.
נלחם בכל מקום לזכויות היהודים, ורכש את אמונם של כל התושבים, והיה מקורב לביי של טוניסיה. הכניס את השימוש בטרקטורים בחקלאות בטוניסיה, במקום הסוסים והפרדות. ביחוד הכניס את השימוש במכונות צרפתיות.
בשנת 1923 קבל מדליה גבוהה של טוניסיה וב-1948 את האורדר של קומנדר מהביי של טוניסיה, וכן קבל תואר "פאלם אקדמיק" ממשלת צרפת, עבור פעולותיו הצבוריות למען התרבות.
דאג לתלמידים להשיג משרות במשרדים השונים וכן לגומרי בית מדרש לרבנים - משרות בתור רבנים.